מרוקו היא ממלכה השוכנת בפאה הצפון־מערבית של יבשת אפריקה. במערב היא גובלת באוקיינוס האטלנטי, בצפון - בים התיכון. במזרח ובדרום גבול ארוך לה עם אלג'יריה ובדרום־מערב היא גובלת במאוריטניה. שטחה 707,000 קמ״ר ואוכלוסייתה מונה כ־30 מיליון נפש. מרוקו נחלקת לארבעה אזורים גיאוגרפיים:
א. הרי האטלס
ב. שולי הסהרה ונאות המדבר
ג. המערב האטלנטי
ד. מרוקו המזרחית
הרי האטלס
הרי האטלס הינם שלשלת הרים באפריקה הצפונית ־ מערבית. היא משתרעת מן הים התיכון בצפון עד מדבר סהרה בדרום, וממפרץ סירטה במזרח עד חוף האוקיינוס האטלנטי במערב. גבולה הדרומי נמשך בקו ישר כמעט, משפך ואדי דראע במערב עד העיר גאבס במזרח. אורכה כ - 2,300 ק״מ ורוחבה כ־300 ק״מ, והיא כוללת את האזורים החשובים ביותר של מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. מערכת הרי האטלס המרוקנית כוללת ארבעה רכסים:
א. רכס הריף
ב. רכס האטלס התיכון
ג. רכס האטלס הגבוה
ד. רכס מול־האטלס

נןף בהרי הריף, צילום: נסים קריספיל

רכס הריף
בשלשלות הרי האטלס הגבוה והאטלס התיכון יוצאות שלשלות הרים צדדיות אחדות. החשובה בהן היא רכס הריף, הנמשך ממצר גיברלטר מזרחה, במקביל למישור החוף של הים התיכון, ואשר מבחינת התהוותו הגיאולוגית הינו המשכם של הרי סיירה נוואדה בדרום ספרד. הוא בנוי רכסי אבן חול ואבן־גיר תלולים, המטפסים ועולים ממישור החוף, וראשי פסגותיו שסועים ומבותרים. שיאו של הרכס בפסגת הר תידיע׳ין שמגיעה ל־2452 מי. הצמחייה דלה מאוד - אי־פה אי־שם שרדו חורשים טבעיים של אלון שעם, ורכסים חשופים רבים ניטעו בעצי אורן.
גבולו הדרומי של רכס הריף הוא מישור תאזה - מישור צר המפריד בין רכס הריף לאטלס התיכון - ובו נסללה אחת הדרכים המרכזיות המחברת את מערב אלג'יריה למערב האטלנטי. על ציר תנועה חשוב זה נבנו הערים רבאט, מכנאס, פאס, תאזה ואוג׳דה. הרכס עצמו קשה למעבר - בגלל בתרונותיו ותלילותו היווה מאז ומעולם מחסום טבעי איתן, שכיבושו היה כרוך בקשיים עצומים. לכן הוא אינו משופע בדרכים סלולות, ואלה הקיימות צרות ומפותלות, דוגמת דרך שפשאוואן־ אוג׳דה, הנחשבת למפותלת שבדרכי מרוקו.
נגישותו של הרכס לים התיכון בצפון ולאוקיינוס האטלנטי במערב עשתה אותו לאזור הגשום ביותר במרוקו. כמות המשקעים הממוצעת עולה על 900 מ״ מ בשנה. רוב המים מתנקזים מערבה, אל האוקיינוס האטלנטי, באפיקי הנהרות לוקוס וסבו.

השתקפות, איפראן אטלס תיכון, צילום: נסים קריספיל

רכס האטלס התיכון
רכס האטלס התיכון מתרומם ממישור תאזה, שהוא גבולו הצפוני. פסגת רכסיו מגיעה לגובה 3340 מ׳ בהר בו נאצר. ההרים בנויים אבן־גיר המאופיינת בדרגשים קשים ובטרשונים (המזכירים את ״תצורת ורדים״ המופיעה אצלנו בגליל ובשומרון), ומשופעת במערות ובתופעות קרסטיות רבות. במרכזו של הרכס ובשוליו המערביים מצויים גם תלים וולקניים, שבסמוך להם נחצבו מחצבות טוף, ורמות זרועות אבני בזלת (המזכירות את נוף הגולן). אפיקי הנחלים הפכו לנתיבי זרימה של לבה, כמו, למשל, יובליו העליונים של ואדי אום א - רביע, מן הגדולים שבנהרות מרוקו. שוליו הצפוניים של הרכס עשירים במשקעים - 800 מ׳׳מ גשם בממוצע בשנה - ומשופעים במעיינות ובשרידי חורשים טבעיים של אלון, ארז אטלנטי וערער. באזור זה ממוקמות עיירות הנופש היפות של מרוקו - איפראן, אימוזיר ואזרו. לצד התיירות, מבוססת כלכלת האזור על החקלאות, בעיקר על מטעי נשירים, גידולי שלחין ודגנים.
גבולו הדרומי של רכס האטלס התיכון הוא ואדי מלאוויה, הארוך והמפותל שבנהרות מרוקו - 515 ק״מ אורכו - אשר מנקז את רכסי האטלס התיכון ונשפך לים התיכון מזרחית למליליה. נהרות נוספים הזורמים במורד הרכס ומנקזים את מימיו הם: ואדי אבו רגרג הנשפך לאוקיינוס האטלנטי בין רבאט לסאלי; ואדי מאלח, הנשפך לאוקיינוס האטלנטי ליד מוחמדייה וואדי אום א־רביע הנשפך גם הוא לאוקיינוס האטלנטי, ליד העיירה אזימור.

צילום: נסים קריספיל

רכס האטלס הגבוה
אורכו של רכס האטלס הגבוה 700 ק״מ בקירוב, והוא נמשך מחוף האוקיינוס האטלנטי לכיוון צפון מזרח. כמה מפסגותיו מגיעות לגובה 4000 מ׳ והנישא שבהריו הוא ג׳בל טובקאל, שגובהו 4167 מי. שולי הרכס הפונים לצפון־מערב - הצד שממנו מנשבות רוחות הים הלחות - מכוסים שרידי יערות ערער, אלון, עצי ארגאן ושיחי רוזמרין רפואי. מרכז הרכס בנוי סלעי יסוד שעוצבו בפעולת קרחונים, וסלעים מותמרים - שנוצרו כתוצאה מחיכוך או לחץ, ושוליו – אבן גיר ואבן־חול.
הרכסים הגבוהים עוטים שלג במשך כמחצית השנה. במישורים ובבקעות שבשולי ההרים ובצלם מתקיים משטר אקלימי מדברי בצל גשם, כלומר, העננים החולפים מעל האזור אינם מורידים גשם, וכמות המשקעים שם מגיעה ל־100 מ״מ ממוצע בשנה בקירוב. יובליו הצפוניים של הרכס מתנקזים לוואדיות מלאווייה ואום א־ רביע מערבה לוואדיות תנסיפת וסוס הנשפכים לאוקיינוס האטלנטי. ומדרום - ואדי זיז וואדי רריש הזורמים דרומה ונבלעים במדבר סהרה. ואדי דאדס, ואדי וורזאזאת וואדי דראע, שגם הם זורמים דרומה ונבלעים בסהרה.
ואדי סוס תוחם את רכס האטלס הגבוה מצד דרום ומפריד בינו לבין הרי מול־האטלס.

נוף ברכס האנטי אטלס. צילום: נסים קריספיל

רכס מול־האטלס
מול־האטלס הוא הנמוך שבשרשרות רכסי מרוקו. הוא בנוי סלע יסוד גרניט אדום (המזכיר מאוד את נוף ההר הגבוה של סיני). פסגת הרכס בהר לקסט, 'שגובהו 2359 מ׳. המשכו של רכס הרים זה בהר סע׳רו - 2560 מ׳ גובהו – וביניהם מתנשא הר הגעש סירווא לגובה 3304 מ׳, והוא החוליה המחברת את שרשרת ההרים, האקלים באזור זה מדברי למחצה וכמות המשקעים הממוצעת נעה בין 200 ל - 400 מ״מ גשם בשנה. ממערב לעיירה תלווין ולאורך עמק סוס ובמדרונות המשתפלים אליו שרדו יערות של עצי ארגאן, עץ שהוא אנדמי - כלומר, גדל רק באזור זה, עד לאוקיינוס האטלנטי,האזור אינו משופע במים וכלכלתו מתבססת על חקלאות בעל כמו עצי שקד, תאנה, תמר, חרוב, זית וגפן. ירקות מגדלים בעיקר בעמקי הסחף או באפיקי יובלים ונחלים.

חולית מרזוגה, צילום: נסים קריספיל

שולי הסהרה ונאות המדבר
ממורדות הרי מול־האטלס דרומה, למרחק של 1,500 ק״מ, עד לאזורי הסוואנה בקו הרוחב 16 מעלות, משתרע הגדול שבמדבריות העולם - מדבר סהרה. הסהרה המרוקנית משתרעת על מרבית שטחה של הסהרה הספרדית (הסהרה המערבית), מהרי האטלס ועד לגבול עם אלג׳יריה.
בסהרה המרוקנית מופיעות על פני השטח שכבות מזוזואיות של אבן־חול ואבן גיר היוצרות סדרות של רבדות בגובה 20־100 מ'. הרבדות מפרידות בין מספר גדול של רמות מישוריות מכוסות בחמאדה. הבולטת שבהן היא חמאדת דראע
בינה לבין האטלס מתנשא רכס ג׳בל באני, שפסגותיו מתרוממות לכדי 1700 מ'. בשטח הרבדות ובחלק מהשקעים מצוי כיסוי של רג - חצץ דק. האחת ברג של אלמהזי והשנייה ברג שבי, היא החולית המפורסמת של מרזוגה. הצמח האופייני בחוליות הרג הוא המלענן הדוקרני ובמקומות אחרים מופיעים שיחים כגון שרביטן, רותם ורתמה. תצורה זו משמשת מרעה יחיד בקיץ . רבדות החצץ נשלטות על־ידי חמאדת המדבר ולמישורי החמאדה אופיינית הפגוניה הדביקה. באפיקי הנחלים גדלים עצים כגון מיני שיטה, שיזף, אשל, כסיה, זקום מצרי, מרואה עבת עלים, תפוח סדום וסלוודורה פרסית.
מקורות המחיה של תושבי הסהרה המרוקנית מבוססים על גידול מקנה, סחר חליפין במלח, בשר, צמר וגרעינים, ועל חקלאות בנאות המדבר.נאות מדבר רבות פזורות בסהרה המרוקנית. הגדולות שבהן הן אקא, טאטה, פום זגויד ומחמיד, והן נהנות ממי הגשמים היורדים משולי האטלס הדרומיים. הם זורמים דרומה, נבלעים בסהרה ונחשפים בשכבות של מי תהום גבוהים. אספקת המים לנאות המדבר היא בעיקר מבארות, בהן גם בארות ארטזיות, מעיינות, נחלים ומערכות מסועפות של פוגרות.
לתוך תחומה של הסהרה פורצים הוואדיות תפילאלת ודראע, המנקזים את מי הגשמים היורדים על רכסי האטלס הגבוה, ולאורכם יושבים מאות כפרים שפרנסתם על גידול דקלים, דגנים, ירקות עונתיים ועל מקנה.

צילום: נסים קריספיל

המערב האטלנטי
המערב האטלנטי כולל את כל התחום שבין האוקיינוס האטלנטי במערב למערכת הרי האטלס במזרח. אזור זה מאופיין ברמות ובמישורים. בצפון־המערב האטלנטי נמצא מישור נהר הסבו, שהוא הגדול במישורי החוף האטלנטי. דרומה לו נמצאות רמת שוויא ורמת דוכאלה. עמוק אל תוך היבשת משתרע מישור תדלה שבו זורם הנהר הגדול אום א־רביע. מדרום לו מישור הבחירה, ועוד דרומה מישור חאוז, המנוקז על־ידי הנהר תנסיפט. ברצועה הקרובה לחוף האטלנטי, המהווה את מישור דוכאלה יש הרבה מאוד ימות סגורות שהתנתקו מן האוקיינוס והן מהוות מקור שופע להפקת מלח ולמדגה. אדמות הרצועה החולית עשירות במי תהום גבוהים ומתוקים, והתושבים מעבדים אותן עד לקו המים.בקו החוף שבין מוגאדור לאגאדיר יורדים המורדות התלולים של הרי האטלס אל תוך האוקיינוס ממש, דבר שלא מותיר מקום לעיבוד אדמה לחקלאות. לפיכך מתקיימת חקלאות אינטנסיבית באזור זה רק באפיקי הנחלים ובאגניהם הסמוכים לים. מאגאדיר דרומה הולכת רצועת החוף ומתרחבת, והיא חודרת אל תוך היבשת במישורי עמק הסוס המפרידים בין האטלס הגבוה למול־האטלס. מעבר לעמק סוס, שוב צונחים הרי מול־האטלס ישירות אל תוך הים, אולם מדרום להם נפתחים מישורים רחבי ידיים של חוליות וחמאדות, כאלה המאפיינים את מרבית שטחה של הסהרה הספרדית, והם התוחמים אותה מצפון־מערב.
בעבר הרחוק התקיימו במישורים אלה תרבויות פרהיסטוריות. לימים אכלסו אותם מושבות דייגים, נמלים ומאחזים אסטרטגיים ימיים שהפכו ברבות הימים לערי נמל ודיג, מרכזי מסחר ותעשייה גדולים שבהם התרכזה רוב האוכלוסייה - ארזילה, לאראש, קניטרה, סאלי, רבאט, קזבלנקה, אלג׳דידה, סאפי, מוגאדור, אגאדיר ולעיון.
 

מרוקו המזרחית
זהו אזור של רמות ומישורים גירניים וחוליים המשתרעים ממזרח לאטלס התיכון עד לגבול עם אלג׳יריה. הרחב שבהם הוא מישור ריקאם, שנהר מלאווייה מנקז את שוליו המערביים.
רכסים והרי שולחן מתגבהים מעל פני המישורים המאופיינים בנוף של חמאדות וחצץ. הצמחייה השלטת היא של צמחי מדבר, כמו שבר לבן, לענה מדברית, מיני יפרוקים ופרקרקים, חמאדת השיח, מלוח ורותם. בגלל אופיו המדברי של האזור הוא דל אוכלוסין ורוב תושביו יושבים בקרבת אפיק הנהר מלאוויה בערים מיסור, אוטאת אלחאג׳ וגרשיף, ומתקיימים על חקלאות שלחין אינטנסיבית.