הגיאולוגיה של מרוקו כרוכה בתהליך נדידת היבשות שהחל לפני כ־230 מיליון שנה, כשיבשת־העל הגדולה פנגיאה נתפרדה ליבשות. אחדות התרחקו זו מזו ואחרות התנגשו זו בזו וסופן שהגיעו למקום ולמנח המוכרים לנו כיום. תהליך הנדידה, כך משערים הגיאולוגים, לא הגיע אל קצו והוא נמשך עד עצם היום הזה.
סקירה חטופה של העידנים הגיאולוגיים והשינויים שחלו בהם על פני כדור הארץ, תאיר את התמורות שחלו בדרך עיצובה הגיאולוגי של מרוקו:
בעידנים הפרקמבריון והפליאוזואיקון (230 מיליון שנה), פנגיאה הייתה יבשת אחת, בנויה מסלעי יסוד - גרניט ומסלעים מותמרים - שיסט וגנייס. אלה היוו את מסד היבשות שנתפרדו ממנה.
למרות יציבותו של מסד זה, חלו בו תהליכי קימוט קדומים, והם שגרמו להתרוממותו של רכס מול־האטלס ולחשיפת מאסיב הגרניט האדיר הנראה כיום ליד העיר תפראוט.
בעידן הטריאס (200-230 מיליון שנה) התרחקה אפריקה מיורואסיה וים תטיס חדר מערבה והגיע עד לאזור גיברלטר של היום.
תהליכי ביקוע יצרו את קו התפר בין יבשת אפריקה לאמריקה הצפונית - הלא הוא הבקע האטלנטי - וממנו התפצלו שני בקיעים שיצרו את קו התפר בין אפריקה לאירופה באזור חצי האי האיברי של היום, ואת קו התפר חתוך־יבשתי - בקע האטלס - בין האטלס הגבוה לאטלס התיכון.
בעידן היורה (200 -140 מיליון שנה) עלה מפלס פני הים. המים הציפו אזורים נרחבים וכיסו את הבקע האטלנטי ואת בקע האטלס. ראשי הרכסים הגבוהים בלטו מעל המים, ומשקעים שירדו עליהם זרמו מטה והוסיפו מים לשטחים המוצפים. מינרלים ששקעו בהם במשך השנים יצרו סלעי משקע ימיים על קרקעיתם.
החל ממחצית העידן ואילך התחוללה פעילות וולקנית מוגברת בבקע האטלנטי - קו התפר שבין אפריקה לאמריקה הצפונית. פעילות זו יצרה קרום חדש, מעין טריז שהרחיב את הבקע שהיווה את ראשיתו של האוקיינוס האטלנטי. עם גדילת הטריז הלך אגן האוקיינוס והתרחב עד שהגיע לממדי רוחבו היום - 6,000 ק״מ.
בעידן הקרטיקון (70-140 מיליון שנה) נסוג הים ובקע האטלס על קרקעיתו המכוסה סלעי משקע נחשפו.
בעידן השלישון והרביעון (70 מיליון שנה עד ימינו) דחקה יבשת אפריקה את יבשת יורואסיה צפונה. כוחות הדחיסה העצומים דחקו את קרקעיתו של ים תטיס אל מתחת ליבשת אירופה ותרמו להתהוות הקימוט האלפיני שיצר שלשלות הרים רצופות. אלה כוללות את הרי ההימלאיה, זגרוס, טאורוס, פונטוס, האלפים, האפנינים ואת הרי רכס הריף שבמרוקו. תהליך הדחיקה פעל גם על מסד בקע האטלס והרים את קרקעית סלעי המשקע גבוה מעל סביבתה. התרוממות זו יצרה את המסד להתהוותם של רכסי האטלס הגבוה והאטלס התיכון. דבר זה גם מסביר כיצד הגיעו סלעי משקע ימיים לגבהים של אלפי מטרים.
בעידן זה פעלו על הגוש שהתרומם תהליכי בליה אשר יצרו את מניפות הסחף ואת המישורים הענקיים של מרוקו, כמו חמאדת אלג'יר בדרוס־מזרח, חמאדת דראע בדרום ומישורי ריקאם במזרח. בשולי הגוש שנדחק חלו תהליכי קימוט חריפים שתוצאותיהם ניכרות עד היום בעמקי התודע'׳ה והךאדס. עמק סוס המפריד בין מול־האטלס לאטלס הגבוה הוא דוגמה לקו שבר קדום - קו חולשה גיאולוגי שהפך ברבות השנים לאפיקו של נהר סוס. בהמשכו נפרץ קו חולשה זה על־ידי פרץ וולקני שיצר את רכס ג׳בל סירווא. גם רכס הרי הריף הוא מערכת קימוט שיצרה קשת הנפתחת לצפון. בניגוד להרי האטלס שהגיבו לדחיסה בהתרוממות אך כמעט ללא התמרה של הסלעים, עברו סלעי רכס הריף התמרה, בעיקר לגנייס. בעידן השלישון, עם התרוממותו של רכס האטלס, נותרו חלקים מהמסטה
- אזור המישורים המערבי - המרוקנית ואזורים נמוכים אחרים בתוך ים רדוד. בים זה המשיכו להיווצר סלעי משקע ובהם מרבצי פוספט, מחצב המהווה היום מרכיב מרכזי בכלכלת מרוקו ובהכנסותיה. מישורי ח׳וריבגה, מסקיני ותדלה, השוכנים במשולש הערים ברשיד, בני מלאל, מראכש, נתשבים לעשירים ביותר בפוספטים. למרוקו יש רזרבת פוספטים הגדולה ביותר בעולם, והיא היצואנית הגדולה ביותר בשוק הפוספטים העולמי.

מאובן של טרילוביט

מאובנים ומינרלים
בסלעיה של מרוקו יש שפע של מאובנים - מאובני צמחים ובעלי־חיים ימיים כמו שבלולים, צדפות, קיפודי ים, חבצלות ים, אלמוגים, אמוניטים, טרילוביטים וכן גם עצמות ושיניים של בעלי־חוליות. על אלה מיתוספים גם מינרלים שונים, ביניהם פיריט, גלנה, פרחי גבס, המטיט וקוורץ. אוצרות הטבע הללו הפכו לעסק מסחרי משגשג בתעשיית התיירות והם נמכרים בהמוניהם בחנויות למזכרות ובדוכנים על אם הדרך. הרוכלים אף טורחים לארוז את המוצג בקופסה נאה בעלת מכסה זכוכית ולרשום בקפידה את שמו הלטיני של המאובן או המינרל. התייר המצוי מתקשה להישאר אדיש למראה שפע המאובנים והמינרלים, וגם מי שנותר כזה - הסוחרים הממולחים, קטנים כגדולים, ידאגו חיש קל להוציאו מאדישותו בתחיבה עדינה של נאוטילוס חד כתער בין צלעותיו.
מאובנים נוצרים בתהליכים שונים. למשל, החלקים האורגניים של בעלי־חיים שנקברו בביצות או בקרקעית הים נרקבים ומתמוססים. החללים שניבעים בהם מתמלאים במינרלים, כך שנוצק דפוס צורתו של היצור החי. בתהליך אחר מתחלף כל החומר האורגני המקורי במינרלים. או שבעל־חיים נלכד בשרף עצים והוא משתמר בצורה מושלמת. צמחים משתמרים ומתאבנים בתהליכי התפחמות, ועוד. להלן רשימה קצרה של הנפוצים שבמאובנים והמינרלים המצויים במרוקו:
אמוניטים: בעלי־חיים ממחלקת הצפלופודה. עם מחלקה זו נמנים הדיונונים, התמנונים, הנאוטילוס. גוף הנאוטילוס היה בצורת ספירלה מחולקת לתאים חלולים. כי קווי המחיצות שהפרידו בין התאים ניכרים היטב במאובן בצורת קו גלי או מסולסל. צורת הקו מאפשרת להבחין בין אמוניט לנאוטילוס, כי קווי המחיצות של האמוניט ישרים. בכל מחיצה היה נקב, דרכו עבר צינור שהזרים נוזל או גז לחלל התא. מילוי התא בנוזל או בגז או ריקונו איפשר לאמוניט לצוף או לשקוע, בדומה לעיקרון עליו פועלת הצוללת.
טרילוביט: סוג של סרטן ששמו בא לו משום צורתו: טרי = שלוש, לובי = אונה - בעל שלוש אונות. ואכן, שריונו בעל שלושה חלקים: חלק מרכזי ושני אגפים. ניתן להבחין בראש, מרכז וזנב. גודלם של הטרילוביטים נע מסנטימטרים בודדים עד ל־30 ס״מ.
גלנה: מינרל שנוסחת הרכבו Pbs. צבעו אדום־שחור עם ברק מתכתי. הוא כבד, מתגבש ומתפצל לקוביות. כשאוחזים בו הוא מלכלך את הידיים. במרוקו נוהגים לכתוש אותו ולהכין ממנו את אבקת הכוחול לאיפור העיניים.
פיריט: סלע שנוסחתו Fes2. צבעו זהוב־פליז בעל ברק מתכתי. לעתים הוא מתגבש לקוביות.
 

אמוניט