נופי בראשית, חיטובי גרניט אדום, צחיחות משוועת אל מול נאות מדבר ואפיקים מוריקים, במה לשבטים עזי רוח שנלחמו זה בזה על מקורות מים ומחייה, בצורת ממושכת וקשה שכילתה אדם ובהמה, שלטונה הבלעדי של האישה וקהילה יהודית שנשתמדה בצוקי העיתים הפכו את מול-האטלס לחבל ארץ היפה והמרתק ביותר במרוקו.
הגיאולוגיה של מרוקו כרוכה בתהליך נדידת היבשות שהחל לפני כ-230 מליון שנה. בעידן השלישון והרביעון (70 מליון שנה עד ימינו), דחקה יבשת אפריקה את יבשת יורואסיה צפונה. כוחות הדחיסה העצומים דחקו את קרקעיתו של ים תטיס אל מתחת ליבשת אירופה ותרמו להתהוות הקימוט האלפיני שיצר שלשלות הרים רצופות. אלה כוללות את הרי ההימלאיה, זגרוס, טאורוס, פונטוס והאלפים. תהליך הדחיקה פעל גם על מסד בקע האטלס וגרם להתהוותם של רכסי האטלס הגבוה שבמרוקו.

גיאולוגיה
רכס מול-האטלס (האנטי אטלס) הוא הנמוך שבשרשרות רכסי מרוקו. הוא בנוי סלע יסוד גרניטי אדום המזכיר מאוד את נוף ההר הגבוה של סיני. פסגת הרכס בהר לקסט שגובהו 2,359 מ'. המשכו של רכס הרים זה בהר סע'רו - 2,650 מ' גובהו - וביניהם מתנשא הר הגעש סירווא לגובה 3,304 מ'.
האקלים באזור זה מדברי למחצה וכמות המשקעים הממוצעת נעה בין 200 ל-400 מ"מ גשם בשנה. כלכלתו של חבל ארץ זה שאינו משופע במים מתבססת על חקלאות בעל: חיטה, שעורה, שקד, חרוב, גפן ותאנה. בעמקי הסחף או באפיקי נחלים מתקיימת חקלאות שלחין המבוססת בעיקר על ירקות עונתיים. שיפוליו הצפוניים גובלים בעמק הסוס, אחד מעמקי הרוחב הגדולים והפוריים שבמרוקו. ממורדות הרי מול האטלס דרומה למרחק של 1,500 ק"מ, עד לאזורי הסוואנה בקו הרוחב 16 מעלות, משתרע הגדול שבמדבריות העולם - מדבר הסהרה.
תפרוסת היישובים בחבל ארץ זה דלילה ביותר. רובם נשענים על מקורות מים - מעיין, באר או בור. גרעינם מאופיין במצודות שנבנו על ידי שבטי ברברים נועזים שנלחמו אלה באלה. הגרעין הקדום היה בנוי על שן סלע, צוק או פסגה רמה כשהוא מוקף חומה ושער מרכזי קרוע בה. בקירות הבתים הנשענים על החומה יש חרכי אוויר ותצפית. אדמות המזרע היו סמוכות למצודה ובעיתות של סכנה כשהצופה היה מבחין בשבט עוין הפולש לתחומו, מיד הוא היה משגר אותות של מצוקה אל הגברים שעבדו בשדות ואלה היו ממהרים להסתתר בתוך המצודה, עד יעבור זעם.

נופי מול האטלס בעמק אמלן. צילום: נסים קריספיל

היסטוריה
ילדות שימשו כקלף מיקוח וכבנות ערובה במלחמות הבין שבטיות. בית האב נהג לקעקע את פניהן של הילדות הקטנות בקעקוע שהיה סמלו של השבט. עיתים שהקעקוע היה על המצח והיו גם כאלה שקועקעו על סנטרן. הקעקוע נעשה באמצעות פיח שמקורו בשמן בוער ומחטים שלובנו באש. את הפיח החדירו נשים מיומנות אל מתחת לעור באמצעות המחטים המלובנות. בשעת כושר, כשנחטפה ילדה על ידי שבט עויין ולבית האב לא היו די דמים לפדותה, היא נותרה שנים במחיצת השבט היריב. עיתים שהשיאוה לבין שבט יריב. ברבות השנים כשגברה ידו של השבט המובס, בני משפחתה הטיבו לזהות אותה באמצעות הקעקוע השבטי. נשים נשואות מפאת כבודן, לא שימשו כקלף מיקוח, ולפיכך הזדרזו ההורים והשיאו את בנותיהן בעודן עולות שנים, כשהן בנות 7 - 13, בכך הקטינו את סיכוני חטיפת ילדותיהן.
כל האוכלוסייה בחבל זה דוברת את השפה הברברית "תשלחית" והיא שריד של האוכלוסייה הקדומה ביותר שישבה באפריקה הצפונית-מערבית. הרומאים היו אלה שכינו את האוכלוסייה בשם "ברברים" זאת על שום ששפתם המוזרה נשמעה באוזניהם כ-"בירבור".
הספרות הברברית היא ספרות שבעל פה. עיקרה משלי חיות, אגדות ופרקי שירה קצרים. הברברים הם סונים קנאים המקיימים פולחן קדושים (מרבוטים) וחוקות של מסדרים דתיים . נשתמרו אצלם הרבה אמונות וטקסים טרום אסלאמיים - פגאניים הקשורים לעונות השנה, לאמונה ברוחות ובכוחות הטבע. גם ההלכה המוסלמית - השריעה - ושנים של שלטונות מתחלפים שניסו לכפות עליהם את תרבויותיהם, לא דחקו את המנהגים הברבריים הקדומים ולא את מאבקם לעצמאות מוחלטת.
החברה הברברית מפוצלת ליחידות שבטיות הכוללות קבוצות כפרים תקבילת - המנוהלים על ידי מועצה של ראשי בתי-אב , שמתוכה נבחר המקדם - המנהיג ואיש הקשר עם השלטונות. המנהיגות נוצרת גם בתוקף ייחוס; שריפי, כלומר, התייחסות למוחמד, או בזכות סגולות של קדוש או קריאה לרפורמה דתית. כך למשל צמח כאן מוחמד אבן טומארט בן לשבט הברברי מצמודה שישב בהרי מול-האטלס וייסד את התנועה הדתית אלמוואחידון.
את הברברים היושבים בחבל מול-האטלס מאפיינים רוח לחימה, כוח סבל והתמדה, חסכנות והסתפקות במועט, זריזות וכושר טכני, קנאות לחופש, הם נוחים לקשור מגע עם זרים, והכי הכי הכישרון המולד שלהם לעסוק במסחר. יש המייחסים זאת לעברם היהודי שעוד ידובר בו בהמשך.
רוב הגברים אם לא כולם מהגרים לתקופות ארוכות למרכזים העירוניים או למדינות אירופה, שם הם עוסקים כסוחרים או כפועלים בתעשייה. לפיכך יפגוש המטייל בכפרי מול-האטלס רק נשים. הן נטלו עליהן גם את תפקיד הגבר. בניגוד לרוח המסורתית-דתית המקובלת במחוזות אחרים במרוקו, כאן הנשים מנהלות משא ומתן עם גברים בשוק, מארחות גברים בביתן, רועות ועובדות בשדותיהן.
בשנים בהן חקרתי את תפרוסת היישובים היהודיים במרוקו והגעתי לכפרי מול-האטלס, תמיד ליוו אותי מדריכות מקומיות. נערות מקומיות היו מזנקות במפגיע לתוך הג'יפ שלי ומתחרות ביניהן מי תהיה זו שתוביל אותי ליעד המבוקש. רוב הלינות שלי במחקר השדה במרוקו היו בבתי מקומיים כשהגברים ארחו לי לחברה. בחבל מול האטלס באורח יוצא דופן לנתי בבתי מקומיים והמארחים שלי היו מארחות בניגוד לכל כללי האירוח הנהוגים בחברה המסורתית.
כשפרשו הצרפתים את חסותם על מרוקו ב-1912, הם בקשו להנהיג מדיניות נפרדת לברברים, הכוללת מערכות חינוך חוק ומשפט נפרדות, במגמה לחזק את היסוד הברברי כגוף נבדל ותומך בשלטון צרפת ובתרבותה, לרבות דתה הנוצרית. צעדם זה נתקל בהתנגדות קשה, במרי ובפעילות מחתרתית וגלויה, מכוונת נגד צרפת, בתוך מרוקו ובכל רחבי העולם המוסלמי. הצרפתים בנו בלב מול-האטלס את העיירה הקטנה תפראוט, כדי שתשמש מרכז מנהלי לכפרי מול האטלס. היא עטורה רכסי גרניט אדמדם המשווים לה נוף בראשתי בתולי. העיירה ומעגל הכפרים שסביבה על שלוחות ההרים מעל לעמקים הפוריים, בנויים אבן ולבני טין מסוידות בוורוד-אדום.
תחילת האביב - אמצע פברואר - תחילת מארס - הוא המועד האטרקטיבי ביותר לטייל באיזור. בתקופה זו פורחות השקדיות בלבן על רקע הבתים הוורודים יחד עם סלעי הגרניט האדום, מטעי הדקל הירוקים ופסגות ג'בל לקסט המתנוצצות בשלג, כל אלה משווים לעיירה מראה קסום. אבל גם בעונות אחרות ראויה העיירה היפה לביקור.
בכיכר המרכזית שלה מרוכזים דוכנים של בעלי מלאכה מסורתיים. הססגוניים שבהם הם הסנדלרים המתקינים נעליים מעורות אדמדמים וצהובים, ירוקים ושחורים. לצידם הנפחים וחרשי הברזל, וכמובן החנויות לממכר שטיחים המעידות שחלק לא מבוטל של האוכלוסייה עוסק במרעה והנשים עוסקות בזמנן הפנוי באריגת שטיחים. סביבות העיירה תפראוט ברדיוס של 10 ק"מ, נחשבים ליעד טיולים המושך אליו תיירים רבים החוצים את נופי הגרניט הבראשיתיים, רגלית או ברכבי שטח.

עץ הארגאן
אחד מן העצים הבולטים בנופי מול האטלס. לדעת בוטנאים רבים הינו שריד של צמחייה תת-טרופית שכיסתה את אירופה וחלקים מצפון אפריקה עד לפני 25 מליון שנה. הוא מגיע לגובה 6-10 מ' נופו רחב וענפיו קוצניים. הפירות גלעיניים ומוארכים עטופים בציפה ירוקה, המצהיבה לעת הבשלתה.
העץ משמש צמח מרעה עיקרי ולעיתים בלעדי באיזור היובשני של מול?האטלס. למטייל באיזור צפוי מחזה משעשע למראה ? עזים מטפסות על עצי הארגאן ואוכלות את עליו ופירותיו. כשהעז חוזרת לדיר אחרי המרעה, היא מעלה גירה בלילה ופולטת את גלעיני הפרי הבלתי עכילים החוצה. עז שכזו יכולה להביא בביטנה 3-4 ק"ג של פירות. וכל מה שנותר לפלאח זה לאסוף את הגלעינים, לשבור אותם ולהוציא מהם את האגוזיות העתירות בשמן. הוא קולה אותן, פורך ועוצר מהם שמן משובח הנמכר היום בשווקי מרוקו ואיתו מטבלים סלטים ופלפלת מתוקה.

עץ הארגאן רחב נוף. צילום:נסים קריספיל

הסלעים הכחולים
ב-1984 האומן הבלגי ז'אן ורמאן קיבל את רשותן של הרשויות המקומיות לצבוע קבוצה של סלעי גרניט באזור תפראוט, לפני כן הוא ביצע פרויקט דומה בסיני. יהיו מי שיגידו שזו יצירת אמנות מעניינת, מוזרה, יוצאת דופן, אך לעניות דעתי כאן כמו בסיני, הוא פגע בערכי טבע ונוף מופלאים. כדי להגיע לפסל הסביבתי של ורמאן, עלו על דרך עפר היוצאת מהצומת שבו הפנייה לכפר אגראד אודאד , לכו בה 4-5 ק"מ ותגיעו לסלעים הכחולים.
8 ק"מ צפונית לעיירה תפראוט שוכן הכפר אומסנאט הבולט בצבעים הירוקים סגולים של בתיו הבנויים על דרגשי גרניט. כדי להגיע אליו מהכביש יש לחצות רשת מסובכת של תעלות השקייה , מהכפר אפשר לטייל ברגל מעל שורה של כפרים ציוריים עד לאיית טאלב מסלול רגלי של 3-4 שעות.
אגראד אודאד - כפר היושב על גוש גרניט גדול, 4 ק"מ דרומית לתפראוט. הוא מכונה בפי המקומיים בשם "הכובע של נפוליאון" על שום צורתו הדומה לכובע המפורסם.
עמק אמלן - ניתן לבלות ימים ואף שבועות בשיטוט בין 26 הכפרים שבעמק הסמוך לעיירה תפראוט, תושביו נמנים עם שבט איית תפראוט. הכפרים יפהפיים מרחוק ומקרוב סביבם מעיינות, מערכות השקייה, חקלאות שלחין, מטעי דקלים, זתים ועצי ארגאן. הבתים צבועים באדמדם ורוד עז.
הגברים החיים בעמק מהגרים לצרפת כדי לעבוד בה ושולחים את שכרם למשפחותיהם. כשהם פורשים מעבודתם הם בונים וילות שחזותן אירופית בין סלעי הגרניט. כיוון שמגברי העמק נשארים בו רק זקנים, או עשירים, הנשים הן שמנהלות כאן את העניינים.

פירות הארגאן. צילום: נסים קריספיל

יהודים בהרי מול-האטלס
ההתישבות היהודית במרוקו היא עתיקת יומין. קיימות גרסאות היסטוריות התומכות במסורות עממיות אשר מספרות על הגירת יהודים לחופי צפון אפריקה עוד בתקופת המקרא. במקורותינו העתיקים מצויים כתובים מפורשים בדבר הגליה של שבטים מישראל לאפריקה: "לאן הגלה אותם? מר זוטרא אומר: לאפריקי" (סנהדרין צ"ד ע"א) וכן "ואחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריא" ( מדרש רבה, שיר השירים, ב' י"ט). מכל מקום, ידוע שחלק מן היהודים הגיעו לצפון אפריקה שלא מרצונם החופשי, אלא כעבדים ושבויי מלחמה. לאחר חורבן בית שני גדל היישוב היהודי כשנוספו אליו פליטים ועשרות אלפי שבויים. תחת השלטון המוסלמי ידע היישוב היהודי תהפוכות רבות. שנים רבות נמשך המאבק של היהודים יחד עם הברברים בפולשים הערבים. אחת המסורות היותר מרתקות מספרת על דהייה מנהיגת אחד השבטים היהודיים הגדולים, שנודעה בכינוייה אלכהינא - הכוהנת היא איחדה את שבטי ההר ותחת הנהגתה נלחמו הללו בערבים והנחילו להם מפלות קשות.
בשל ריחוקו ובידודו של רכס מול-האטלס, מצאו בו עשרות אלפי יהודים מקום מסתור, תחת חסותם של ברברים בני שבט מצמודה הנועזים. לימים בן השבט מוחמד אבן טומארט נדד בין מרכזי האיסלאם הערבי, התחנך בקורדובה, עלה לרגל למכה ולמד תורה מפי הפילוסוף הערבי אלגזאלי. בשובו לביתו שבהרי מול-האטלס הוא ייסד את התנועה הדתית אלמוואחידון, המבוססת על האידיאולוגיה הדתית של ייחוד האל וטיהור האיסלאם מאלמנטים עויינים. הוא השליט את מרותו על כל תחום שלטונו, בתקופתו התאסלמו מרבית היהודים שחיו במחוזות האנטי אטלס. מן המעט ששרדו מצאו את מותם בעקבות פוגרום שעשה המורד בו חלאצה ביהודי אופראן אותם אילץ להתאסלם ובכיכר המרכזית של העיירה הועלו על המוקד כל מי שסרבו להמיר את דתם. 250 יהודים נטבחו ונשרפו באותו יום גורלי ונמהר. לפי אחת המסורות השם אופראן מקורו ב-"אפר-ר"ן", בגימטריה ר"ן הוא 250 הנפטרים. במלאח הקטן של טילין חיו יהודים למן המאה השש-עשרה, מזרחה יותר בלב מול-האטלס בעמק האמלן חי שבט איית תפראוט. בברברית הוא נקרא גם אודאיין - היהודים. בני השבט אינם מתכחשים לשם ולמוצא. במלאחים תאתילט בעידא או-מילק ובתאהאלה חיו יהודים. בני תפראוט ויהודי תהאלא היו לבנים מאוד ונשותיהן ידועות ביופיין. ונקל לראות את זה בשטח ולדעת בברור, מי מהברברים הערבים שהתאסלמו היה יהודי בעברו.

חנות בשוק של תפראוט. צילום: נסים קריספיל

תפראוט
בשל המבנה הטופוגרפי הקשה של האזור, ניתן להגיע לעיירה תפראוט בשתי דרכים: מאגאדיר בכביש p30 עד לעיירה אינזגאן ומשם עולים על דרך s509 לכיוון דרום מזרח. הדרך חוצה את מישור הסוס עד לכפר איית באהא. מאיית באהא הדרך נעשית צרה ופתלתלה. היא חוצה את השוליים המערביים של מול-האטלס בנופים מהממים, עוקבת אחרי ערוצו הקניוני של ואדי איית באהא, בין יערות ארגאן ומטעי שקד. כפרים מבוצרים תלויים על דרגשי סלע, בנויים על שלוחות הצונחות אל האפיק, עד למעבר ההרים טיזין-טאראקטיין בגובה 1,500 מ'. משם חולפת הדרך סמוך לעמק אמלן ומשם לתפראוט.
הדרך השנייה מאגאדיר לתזנית מישורית ואינה מלהיבה. היא חוצה שורה של כפרים שבתוך הנוף המדברי נראים כמו נאות מדבר. מתרהמי, 44 ק"מ מתזנית, הכביש מטפס בנוף עוצר נשימה, עד למעבר ההרים קרדוס בגובה 1,100 מ'. שם ממוקם מלון קרדוס. מומלץ לחנות בו, להחליף כוח ולצפות ממנו על שרשרת הרי מול-האטלס המשתפלת דרומה ומערבה . משם חוצה הדרך הרים ויורדת בקעות עד שהיא מגיעה לכפר הקסום אדאי השוכן בעמק אדאי ומתחילה לחצות את נופי הגרניט של מחוז תפראוט. לפני תרהמי דרך הפונה ימינה (11 ק"מ לתרהמי) לזאווית סידי אחמד ומוסא, שבמהלך המאה השבע-עשרה שלט במדינת תאזרוואלת העצמאית. הזאוויה ידועה בעיקר הודות למוסם השנתי הנערך בה בשבוע השני והשלישי של אוגוסט ואליו מגיעים אלפי מאמינים. סידי אחמד ומוסא ידוע כפטרונם של הליצנים והאקרובטים במרוקו שרובם באים מאיזור זה וכולם מגיעים למוסם ומשתתפים בו.