חוף קזבלנקה. צילום: נסים קריספיל

היא נחרתה בזיכרוננו בעתיים של גלי העלייה ממרוקו ששטפו את מדינתנו הצעירה . אלה שחיו בה נפנפו בייחוס "אני מקזה" . ואלה שחיו בהרים בקרב האוכלוסייה הברברית ועברו בה לראשונה בדרכם לארץ , גם הם נפנפו בה . עיר שעלתה מן האטלנטי הזועף כמושבת דייגים שלווה , שבתיה לבנים ובהם קרועים חלונות ופתחים תכולים . הבקע האטלנטי השקוע רוב העת בתרדמה עמוקה , עיתים ,ללא אותות של אזהרה הוא משנה את המנח שלו ומזעזע את קו החוף . התזוזות הבלתי צפויות הללו , הרסו ערים ותבעו קרבנות בנפש , דוגמת העיר השכנה אגאדיר שנהרסה כליל ב 1960 . כך קרה גם למושבת הדייגים השלווה . היא נהרסה ברעש אדמה שפקד אותה ב 1755 . רק ביית לבנבן אחד נותר על תילו , אל מול האטלנטי הזועף . באין מגדלור , הוא שימש ציון דרך לספינות .
הפורטוגלים קראו לו Casa Branca - הבית הלבן והמתיישבים הספרדים קראו לעיר שנבנתה מחורבותיה Casa Blanca – הבית הלבן . הערבים בשפתם שימרו את השם וקראו לעיר " דאר אל – בידה" . בתקופת השלטון הצרפתי גדלה העיר בקצב מסחרר . אלפי כפריים , היגרו אליה מכל רחבי מרוקו . ועד היום אין קצב הבינוי בה מדביק את קצב גידול האוכלוסין . עקב כך נבטו בקירבה ובשוליה שכונות עוני וערי פחים , זרע פורענות המעיב על אורחותיה של אחת מהערים היפות והתוססות שבאפריקה .

היסטוריה של כיבוש זר

למן ראשית ההיסטוריה של אפריקה הצפונית וכמעט עד ימינו אלה , נמשכה פלישתם של כובשים זרים למישורי החוף של הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי . הצורים והצידונים שנקראו פיניקים בפי היוונים ונודעו כיורדי – ים וסוחרים , תרו את חופי מרוקו כבר בסוף האלף השני לפנה"ס . הם ייסדו לאורך החוף שרשרת של מושבות מסחר ביניהן טינגיס – Tingisהיא טנג'ר - Tangier של ימינו , ליקסוס - Lixus הסמוכה ללאראש - Larache , שלה - Chellah ליד רבאט , ובאיים הקטנים הסמוכים למוגאדור - Mogador הם הקימו מפעל משגשג לייצור הארגמן ולצביעת בדים .
משנתרחבה אחיזתם לאורך חופי האטלנטי הם ייסדו גם מושבה קטנה (מאה שישית לפנה"ס) שעל גרעינה הקדום נבנתה קזבלנקה של היום.

המינרט של מסגד חאסן השני בקזבלנקה. צילום: נסים קריספיל

עם הכיבוש הערבי נוסדה במקום עיירה שנקראה אנפה – Anfa וברבות השנים הפכה לבירת הממלכה הברברית של שבטי הברע'וטה .
במאה השתים-עשרה נכבשה על-ידי המוואחידים ובימיהם המשיכה לתפקד כעיר נמל .
הגיאוגרף הערבי אלאידריסי , בן דורו של הרמב"ם , תיאר את אנפה כנמל טעינה של דגנים . במרוצת הדורות היא הפכה בסיס לשודדי ים . הפורטוגלים , ששודדי הים התנכלו לאוניותיהם , היו נחושים בדעתם להרוס את העיר וב-1468 הם עלו עליה , הרסו ושרפו אותה וגרשו את כל תושביה .
הם בנו אותה מחדש ב-1515 כנמל קטן וכמוצב קדמי להגנת העיר מזאגאן - Mazagan (אלג'דידה) . הפורטוגלים נטשו אותה אחרי רעידת האדמה"ליסבון" בשנת 1755 .
העיר נולדה מחדש בסוף המאה השמונה-עשרה , והשולטן סידי מוחמד בן עבדאללה קרא לה "דאר אלביידה" – הבית הלבן . יש אומרים ששמה ניתן לה על שום שבנמלה עמד בית לבן שבלט בין חורבות אנפה ושימש ציון דרך לספינות הסוחרים הספרדים . הם , הספרדים , תרגמו את השם הערבי לשפתם וקראו לה קאזה בלנקה – השם בו היא נקראת עד עצם היום הזה .
באמצע המאה התתשע-עשרה היה באירופה מחסור בדגנים ובטקסטיל . צרפת מיהרה לפתוח נציגות מסחרית בעיר . באותה עת נבנו ספינות הקיטור הראשונות . ב -1862 חנכה החברה הצרפתית "פאקי" את קו האוניות הראשון בין מרסיי לקזבלנקה . בעקבותיה נפתחו נציגויות מסחריות של אנגליה ושל ספרד .
אוכלוסיית העיר החלה לגדול מ – 8,000 נפש ב – 1860 ל – 20,000 ב- 1907 . בשנה זו כבשו הצרפתים את העיר וערכו טבח בתושביה , בתגובה לרצח כמה צרפתים .

שליט נאור
המרשל ליאוטי , שמונה ב- 1912 לנציב הראשון של החסות הצרפתית , נתן את דעתו להתפתחות הכלכלית של העיר והחליט להפוך את קזבלנקה לעיר הנמל הגדולה ביותר במרוקו , לא לפני שביקר בעיר הנמל הציורית והקטנה מוגאדור . את ביקורו במקום ערך ליאוטי ביום השבת ומכוון שרובה של העיר היה מאוכלס ביהודים , שרתה בה אווירה של שלווה ושל קדושה וריחות של "שכינה" – חמין מרוקאי פעפעו אל הרחובות . בתי העסק היו סגורים והנמל גם הוא . " בעיר של בטלנים" אמר ליאוטי לעצמו "אני לא בונה נמל" וחזר כלעומת שבא לקזבלנקה .
באותה עת התנהלו החיים בתוך ה"מדינה" – העיר העתיקה שהייתה מוקפת חומה וצפתה על הנמל העתיק .בתיה היו גיבוב של בקתות כפריות בהן התגוררו שבטים ברברים .
את תכנון העיר החדשה שמחוץ לחומות הטיל ליאוטי על האדריכל הנרי פרוסט . הבניינים הקולוניאליים שהוא תכנן נראים היום כאילו הם שייכים לתקופה שונה ורחוקה . הם מקובצים סביב כיכר האומות המאוחדות – Plas des Nations Unies . לימים הם שימשו כמודלים לארכיטקטורה אדמיניסטרטיבית ברחבי מרוקו . סגנונם המושפע מהארט – דקו Art Deco -ידוע בתור "מאורסק" – Mauresque אידיאליזציה ו"שיפור" שעשה פרוסט לסגנון המורי .
בניינים מאורסקיים מרשימים אחרים נמצאים לאורך בולבאר מוחמד החמישי – Boulevard Mohammed V כולל שני בתי מלון ישנים .
ההתפתחות הכלכלית המואצת של העיר גררה אחריה גל של אלפי מהגרים שזרמו אליה מכל רחבי המדינה . ביניהם היו יהודים רבים עניים , עשירים , סוחרים ובעלי מלאכה מסורתיים אשר רכבו על גל האופק הוורדרד אותו העניק השלטון הצרפתי המרכזי והיציב , כשהוא עטוף בתחושה ענקית של שלווה וביטחון. המהגרים החדשים נדחקו כולם אל בין חומותיה של ה"מדינה" העתיקה וחיו בה בצפיפות מעיקה .
בעלי האמצעים שבהם שעיקרם היה יהודי , בחרו להשתכן בבניינים הקולוניאליים החדשים . השכבה היהודית המשכילה מצאה עד מהרה את עצמה בבנקים , בנציגויות המסחר , במפעלים ובמרכזים מסחריים .
מ- 60,000 תושבים ב-1912 גדלה האוכלוסייה לכדי 263,000 ב – 1936 .
ב- 1942 היא נכבשה על-ידי בעלות – הברית ובינואר 1943 התקיימה בה ועידת קזבלנקה שהעלתה את העיר על המפה העולמית , עת נפגשו בה מנהיגי המערב רוזוולט וצ'רצ'יל עם הגנרלים הצרפתים .
ב- 1956 עברה לשלטון מרוקו . ב- 1960 הגיע מניין תושביה למיליון נפש , כיום היא מונה למעלה מ 4 מליון תושבים .
אין ספק שבחירתו וראייתו הרחוקה של הנציב הצרפתי ליאוטי בדרכו למקם את העיר במערבו של מישור שאוויה הפורה ובמרכז אוצרות הפוספטים של מרוקו ראויה לכל הערכה .
נמל קזבלנקה ידוע היום כנמל השני בגודלו באפריקה כולה אחרי נמל דרבן שבדרום אפריקה . הוא נושא בנטל של 70% מפעילות הנמלים במרוקו , ומעגנת הפוספטים שבו משנעת את כל תוצרת הפוספט של ח'וריבגה - Huribga .

מסגד חאסן השני בנוי על המים. צילום: נסים קריספיל

עיר קוסמופוליטית
קזבלנקה לא עוד עיר ערבית , אלא מערבית .גורם ההופך את ההסתגלות אליה לקלה יותר . דימויה המערבי עם העדר כמעט מוחלט של נשים רעולות פנים , פרבר החוף עין דיאב – Ain Diab כשלאורכו מאות מועדונים , מסעדות , בארים , מתקני ספורט ודיסקוטקים . עליהם נשען רובע הווילות היוקרתי אנפה שכפר שמריהו וסביון מחווירים לעומתו . החידוש וההפתעה בהיתקלות של התייר בכל אלה הם חוויה מרנינה ומדהימה .
אלה שנוחתים עליה מהחלל החיצון , עלולים להתבלבל בה , יען כי גדולה היא , אבל אל חשש . כיכר האומות המאוחדות וכיכר מוחמד החמישי הם ליבו של המצפן . מהן אתם יכולים להגיע לכל נקודה בעיר .מוניות קטנות וזולות גודשות את רחובותיה בכל שעות היום . רובן מפעילות מונה ולא תשלמו יותר מ 30 דרהאם (3 $ בקרוב) לכל נקודה שתרצו בעיר .
כיכר מוחמד החמישי עריסתה של העיר החדשה , כאן מתחת לחומותיה של ה"מדינה" נשתרע שדה בור גדול שחלקו היה בית קברות יהודי עתיק שבו היה קבור הצדיק היהודי "פטרונה" של קזבלנקה ר' אליהו.
אין יודעים בברור מי הוא . בשדה הבור נערכו השווקים המסורתיים .. עם שגשוגה של העיר בתקופת החסות הצרפתית הפכה הכיכר ללב העיר וממנה מסתעפים הרחובות הראשיים . סביבה נמצאים המרכזים הפיננסיים , הבנקים , סוכנויות הנסיעות , בתי קפה , בתי קולנוע וחנויות. לימים כשנצטמצמה העיר ונדרשו לקרקע , בנו גם על בית הקברות היהודי העתיק והשלטונות בקשו מהקהילה היהודית להעביר את עצמותיו של הקדוש ר' אליהו לבית הקברות החדש ב- בלאמסיק .
ממנה אפשר להיכנס ל"מדינה" העתיקה ולשוטט בינות לחנויות בגדים , רובע צורפים , נעליים , חפצי נוי ומוצרים רבים שנעשו על -ידי בעלי מלאכה מסורתיים . תחילת הסיור ב-"באב אלג'דיד" – השער החדש וסיומו ב-"באב מראכש" – שער מראכש . סביבותיו רוחשות תנועה רוב שעות היום. דוכני ירקות , דגים , קצבים , תבלינים , לחמים , עוגיות ועוד.

רובע החאבוס Habbous  צילום: נסים קריספיל                                                                   שוק אלחפרי   צילום: נסים קריספיל 

הבנייה המואצת של העיר בתקופת החסות הצרפתית , דרשה הרבה מאוד ידיים עובדות . אלפי פועלים הגיעו מכל רחבי מרוקו לקזבלנקה וכדי לשכנם נבנו מחנות עבודה . המחנות הפכו במשך השנים למשכנות עוני . אלה היו מוקד להפגנות והתפרעויות ואיימו על יציבות השלטון הצרפתי . ב- 1923 החליטו הצרפתים לחסלם ולבנות עבור המפונים "עיר חדשה" שתוכננה ונבנתה בסגנון האדריכלות המסורתית :מבוכים , סמטאות , קשתות , דלתות עץ גדולות , סורגים וחלונות מסוגננים , אריחי קרמיקה מזוגגים , עמודים , כותרות וקורות עץ ארז .
הבתים המסויידים לבן בנויים אבן כורכר רכה ועדינה . רחובותיו המקושתים הפכו לשוק ססגוני . סמוך לרובע נמצאים שני מסגדים יפים : מולאי יוסוף ומוחמד החמישי .
מעט צפונה להם המחכמה של הפאשה , מבנה מגונדר ויפה שנבנה ב 1952 כבית משפט . באולמותיו ובחדריו באה לידי ביטוי האומנות המרוקאית המסורתית בכל יפעתה: תקרות עץ , עבודות סטוקו וזליג' , סורגים מסולסלים ורהיטים מגולפים ,
פארק הליגה הערבית – Parc de la Ligue Arabe ,
ממוקם בין הרחובות שדרות חסן השני ומולאי יוסוף . חוצה אותו שדרת דקלים ופיקוסים . בפארק שהוא הגדול ביותר בקזבלנקה , שילוב מופלא של מדשאות , דקלים ופיקוסים. בקצהו נמצא המונומנט של הסייר הצרפתי המפורסם שארל דה-פוקו .
בפינה הצפון מערבית של הפארק שוכנת קתדראלת סקר-קר – Sacre Coeur שנבנתה ב-1930 . היא מעוטרת בוויטראז'ים יפים , אולם אי אפשר להיכנס אליה .

קעקועי חינה בשוק אלחפרי קזבלנקה . צילום:נסים קריספיל

כיכר האומות המאוחדות המרכז האדמיניסטרטיבי של העיר

כאן מרוכזים זה לצד זה משרדי ממשלה , דואר , בית העירייה ובית המשפט. בית העירייה ניכר במגדל השעון המתנשא לגובה של 50 מ' . מעברו השני של רחוב חסן השני יש גן ורחבה מרוצפת , במרכזה מזרקה והיא הומה יונים המלקטות מזיו מידי תיירים ומזדמנים . פסל ליאוטי ניצב מאחורי הקונסוליה הספרדית . מצביא , מדינאי וסופר צרפתי (1934-1854) שתרם רבות לעיצובה ובנייתה של מרוקו החדשה .

אסור להחמיץ את סוק אלחפרי – Suk Elhfari 

אחד מהשווקים הססגוניים והריחניים של הכרך הגדול קזבלנקה . בו תמצאו סממני מרפא ותבלין , עשבונאים , רוקחים , קוראי בקלפים , ידעונים , גלריה מדהימה של פירות יבשים וירקות טריים . בעלי חיים המשמשים במאגיה ובכישוף , מקעקעות בחינה ועוד

מסגד חסן השני 

 פרויקט הבנייה השאפתני ביותר שנבנה אי פעם במרוקו על – ידי המלך חסן ה-2 שנחשב למנהיגם הרוחני של המוסלמים המרוקנים. הוא בחר לבנות את המסגד על המים כדי לקיים את מאמר הקוראן "כס מלכותו של אללה הוא על המים".
גם בקנה מידה ערבי הוא נחשב לאחד המונומנטים הדתיים האדירים והמפוארים שנבנו בעולם המוסלמי במאה העשרים .
הקומפלקס המשתרע על שטח של 100 דונם כולל מסגד , מדרסה , ספריה ומוזיאון שאולמותיהם יכולים להכיל 80,000 איש . שטחו של המסגד לבדו הוא 25 דונם והוא יכול להכיל 25,000 מתפללים . מינרט המסגד מצולע , היקפו 25x25 והוא מתרומם לגובה של 200 מ'
הגג נפתח בלחיצת כפתור לשני חלקים שמשקלם כ-500 טון , מתחת לגג פטיו ששטחו 3,400 מ"ר . התקרה בנוייה בצורת פירמידה , צבועה בצבעים עזים של אדום ושחור ונברשות גדולות משתלשלות ממנה . יער של עמודי גרניט אדמדם נושא מערכת של קשתות מסולסלות . הריצפה מרוצפת באריחי שיש מגוונים . עלות בניית המסגד הגיעה לכדי מיליארד דולר . רוב הכסף בא מתרומות של תושבי מרוקו לרבות דלת העם . מן המסגדים הבודדים במרוקו שמותר לתיירים לבקר בו ..
בקזבלנקה מתגוררים עדיין כ 2500 יהודים , רובם אמידים ובעלי אמצעים . בימי זוהרה של הקהילה נמנו בה למעלה מ 80,000 יהודים .

לקזבלנקה יצא שם כמקום הטוב ביותר לאכול בו במרוקו . דלי האמצעים ימצאו את תאוותם במסעדות הממוקמות ברחובות הקטנים היוצאים מבולבאר מוחמד החמישי או בפתחה של המדינה , שם יגלו מרק
חרירה מצוין וצלחות גדושות בדגים מטוגנים . אניני הטעם ובעלי האמצעים ירחיקו אל המסעדות היוקרתיות הממוקמות לאורכו של כביש טיילת החוף ה- Corniche ויתענגו על מאכלי ים טריים ומצוינים .
מסעדות השוות לכל נפש ממוקמות בכל רחבי העיר והן מגישות פאסטילה , סלטים ענקיים , עוף וזתים , קוסקוס , בשר מבושל בפירות יבשים ועוד .
חתיכת נוסטלגיה תמצאו במסעדה הצרפתית Le Petit Poucet – שבשדרות מוחמד החמישי המעוצבת כסלון פריזאי משנות העשרים . הטייס הצרפתי והסופר Sainte Exupery שכתב את הספר הנמכר ביותר בכל הזמנים " הנסיך הקטן" נהג להתאושש בה בין טיסותיו הרבות בשמי הסהרה .

מאז החלת השלטון הצרפתי עליה , גדלה העיר בקצב מסחרר . אלפי כפריים , היגרו אליה מכל רחבי מרוקו . ועד היום אין קצב הבינוי בה מדביק את קצב גידול האוכלוסין . עקב כך נבטו בקירבה ובשוליה שכונות עוני וערי פחים ,פשיעה וזנות , זרע פורענות המעיב על אורחותיה של אחת מהערים היפות והתוססות שבאפריקה . הדימוי המערבי של קזבלנקה , כמו מועדוני החוף המפוארים מאפילים על בעיית
העוני המחפיר המרוכז בכרך גדול כקזבלנקה ועלולים להוות סיכון ואיום עתידי על יציבות השלטון

הקדוש של יהודי קזבלנקה ר' אליהו. צילום: נסים קריספיל

שארל דה-פוקו

שארל דה-פוקו היה קצין צעיר בצבא צרפת , שערך מסע מחקר במרוקו . הוא שכר את שירותיו הטובים של המדריך היהודי מרדכי בן אביצרור ממלאח ואדי עקה שבוואדי דראע התחתון. הוא התלבש כיהודי והתאכסן תמיד במלאחים , היה מבאי בית הכנסת , הניח תפילין ועלה לתורה . אולם הוא גמל רעה למארחיו היהודים ותיאר אותם בצבעים שחורים משחור: עצלנים , רודפי בצע , זוללים וסובאים , שקרנים , גנבים , נוטרי טינה ושנאה : " היהודי ניכר מיד על ידי לבושו ונעליו השחורים; אסור לו להתלבש בצבע אחר. בין הערים הוא יכול לרכוב על חמור או פרדה אולם כאשר הוא מגיע לקרבת מסגד או אם הוא פוגש איש דת עליו לרדת או לעשות עיקוף. בנקודות הביקורת או בשערי הערים עליו לשלם מס מעבר כמו הבהמות. בתוך הערים הוא מתהלך יחף; הרחובות הסמוכים למקומות הקדושים סגורים בפניו. הוא גר רחוק מהמוסלמים בשכונות מיוחדות הנקראות מלאח. בתוך המלאח היהודי הוא בביתו. כאשר הוא נכנס למלאח הוא נועל את נעליו ... יהודי בלאד אל מחזן תלויים רק במושלי המלך ומשלמים להם מס. אלה שיש להם קצת ממון חסים תחת חסות מדינה זרה ... יהודי מרוקו דוברים ערבית. באזורים בהם השפה המדוברת היא התזרית (ברברית) הם יודעים גם כן שפה זו; אבל אין מקום שאין הם יודעים גם ערבית (בניגוד לברברים). היהודים יודעים לקרוא ולכתוב באותיות עבריות אולם הם אינם מבינים את השפה העברית. הרבנים לבדם מבינים פחות או יותר. מספר הרבנים גדול - אחד על כל חמשה, ששה יהודים. בכל עיר מספר גדול של בתי-כנסת. אין כפר עם שש או שבע משפחות יהודיות בלי בית כנסת ורב. יהודי מרוקו מקפידים בתכלית החומרה על דיני-הפולחן החיצוניים. אך אין הם נוהגים כלל על פי חובות המוסר. היהודים הם בניו האהובים של אלוהים: די להם שיחלקו לו את הכיבודים המתחייבים, יתפללו, יצומו, ישמרו את השבת ואת המועדים, לא יאכלו אלא מאכלים כשרים; שירחצו ויטבלו כמצווה - ותמיד ישארו יקירי אלוהים; בכל השאר הם יכולים להתנהג כעולה על רוחם. שנואים יהיו יתר בני-האדם! היום לא רחוק בו יבוא המשיח המקווה וישים את כל העולם תחת רגליו של עם ישראל.

יהודי בלאד סיבה אינם ראוים לפחות בוז, אלא שעלובים הם עוד יותר. כבולים הם לאדמה, כל אחד שייך לאדון המוסלמי שהוא קנינו; עושקים אותם ללא שיעור חדשים לבקרים; גוזלים מהם את מחייתם הדלה. בטחון אין להם לא לעצמם ולא לנכסיהם. הם האומללים באדם.. אם אדונו המוסלמי הוא אדם פקח וחסכן הוא אינו לוקח ממנו יותר על המידה; הוא אינו רוצה לנשל את בן חסותו, להיפך הוא מסייע לו להתעשר כי ככל שהוא יהיה עשיר הוא יכניס לו יותר; כך הולך וגודל רכושו של האדון כבעל הון הנוהג בתבונה ברכושו. אולם אם האדון הוא פזרן הוא אוכל את היהודי שלו כפי שמבזבזים ירושה. היהודי חי בדלות מרודה, וכאשר ישתכר פרוטה מיד תגזל ממנו; את ילדיו חוטפים: בסופו של דבר מוליכים אותו עצמו לשוק ומעמידים אותו למכירה בהכרזה כפי שזה נהוג במקומות מסוימים בסהרה אבל לא בכל מקום .. . רצונו להיעדר ממקומו, זקוק הוא להיתר. אין מסרבים לו מפני שמסעיו של היהודי צורך הם למסחרו, אבל בשום תירוץ שבעולם לא יקח עמו את אשתו או ילדיו ומשפחתו חייבת להשאר כדי לערוב לחזרתו ... אם היהודי רוצה לצאת לחופשי עליו לשלם, אם אדונו מסכים לכך ...

יהודי בלאד סיבה עצלנים הם; קמצנים; זוללים וסבואים; גנבים שופעי שנאה שאין עמה לא אמונה ולא חסד והם מצוינים בכל קללותיהם של יהודי בלאד אל מחזן; פרט לפחדנותם. הסכנות המאיימות עליהם בכל עת העניקו להם אופי עז; שלפרקים הוא מסתבא כדי פראות צמאת-דמים".

באחרית ימיו חזר פוקו אל חיק הנצרות ונעשה כומר קתולי , מסיונר שביקש להביא את שבטי הטווארג אל תחת כנפי הכנסיה הנוצרית .ב1916 נרצח בסהרה האלג'ירית ונקבר שם.
רשמיו ורשימותיו תרמו רבות למחקר האתנולוגי והגיאוגרפי במרוקו .
הספר פרי מחקרו "תיור במרוקו" מכיל רשימה מפורטת של 200 מלאחים במרוקו הדרומית

המדינה של קזבלנקה. צילום: נסים קריספיל