מרוקו, היא אחת  מהארצות האטרקטיביות באגן הים התיכון ויעד מועדף על צלמים מקצועיים. ערים פורטוגזיות לחופי הים התיכון והאוקיאנוס האטלנטי . ה"מדינה"- הגרעין העתיק של הערים המלכותיות מוקפות החומה. ה"מלאח" היהודי- (הגטו), שווקים ססגוניים, חקלאות מסורתית, מלאכות מסורתיות. כפרים שהזמן עצר בהם מלכת, פולחנים, פסטיבלים.  נופים – מרכסי האטלס המושלגים ועד לדיונות המזהיבות של  הסהרה. שבטים, ברברים, תרבות של אוכל ומוסיקה על כל גווניה.

הטיול מיועד לצלמים מקצועיים וחובבים ויתמקד באתרים האטרקטיביים ביותר לצילום במרוקו.

	קזבלנקה כרך קוסמופוליטי במדינת עולם שלישי. מסורת מול קידמה. השוק הגדול ביותר באפריקה למאגיה, כישוף, צמחי מרפא ותבלין. מדינה ומלאח יהודי. בתי כנסת וחיי קהילה תוססים. טיילת החוף ורובע הנובורישים אנפה.
	שפשאוון הכפר הססגוני ביותר בצפון אפריקה. שוכן  בשיפולים הדרומיים של פסגות הריף. צבעוני מאוד. בתיו , כמו הסמטאות מסוידים בכחול. הסמטאות אפלוליות ומפותלות. בעלי מלאכה מסורתיים לצד דוכני מזון. מעיין קסום, תחנות קמח מסורתיות הפועלות על כוח מים. שוק ריפי מיוחד ותלבושת ריפית מסורתית. כיכר  ציורית בלב הכפר, סביבה - דוכני מזון , מסעדות, מזכרות. אליה מתנקזים תיירים ומקומיים. כפר המנהל אורח חיים מסורתי לצד תיירות המתאפיינת ב"זרוקים" כלל עולמיים שבאים לעשן מריחואנה מקומית ולתפוס ראש.
	מכנאס מגלומניה של שליט שבנה הרבה והטביע את חותמו על אתרים מתפוררים. אורוות הסוסים פאר האדריכלות המתפוררת. כיכר ססגונית ומיני שוק קטן ומקורה עם סחורה מעוצבת להפליא. שערים מגלומניים . מדינה קסומה ומפותלת. מלאח יהודי עתיק וחדש. בחדש, גרים עדיין יהודים בודדים, שארית הפליטה של קהילה גדולה ומפוארת שידעה ימים טובים יותר. תלמוד תורה בגוויעתו – מה שהיה פעם המוסד התורני – חינוכי החשוב ביותר בצפון אפריקה.

 

	פאס יש את פאס החדשה, ויש את העתיקה של החדשה ויש את העתיקה של העתיקה של החדשה. מסובך?  כלל וכלל לא. זה בערך כמו לנוע על ציר הזמן מהאלף השלישי לספירה לשלהי ימי הביניים. העולם סובב על צירו אבל הציר של פאס חורק , מסרב . גודש של ארכיטקטורה דתית ועירונית. סמטאות שמאבדות אותך לדעת. בעלי מלאכה מסורתיים שעדיין מגלפים בעצם. כאן מצאתי את מסרק העצם צפוף השיניים שאימא שלי איבדה זה מכבר ואיתו היא הייתה גורפת את כיניי. ארמון נעול כי הוא רק של המלך. גטו יהודי מתפורר, בית קברות מטריף והוא גם בית הקברות היחידי בעולם שיש בו מוזיאון המציג בנאיביות רבה עבר של קהילה יהודית מפוארת. רובע מעבדי העורות- המקום היחידי שמגיעים אליו בלי מדריך ובלי מפה , אלא על-ידי חוש הריח. ולסיכום: זה המקום היחידי שאתה יכול לכתוב עליו בפרומו כל כך הרבה פעמים את צמד המלים : "המקום היחידי"
	פאס סביר להניח שנהיה תקועים איפה שהוא בסמטאות
	ארפוד עיירה  השוכנת בליבה של הסהרה, בנאת המדבר של נהר הזיז. סמוך לה נמצאת דיונת מרזוגה, היפה והגדולה שבדיונות הסהרה. שעת הזריחה ושעת השקיעה הן השעות בהן חמוקי הדיונה משתובבים עם האור והצל ומהתלים בצלם. הכפרים שבסביבה , בנויים מלבני בוץ והם נראים כמבצרים. הסמטאות שבהם מקורות ואפלות והן מעניקות למטייל בהן תחושה של ביטחון ומגינות עליו מפני השמש הקופחת. ריצאני, העיירה השכנה, ידועה בשוק הססגוני והמסורתי שלה. לראשונה, נפגוש כאן את המצועפים בכחול, בני שבט הטווארג.

	ארפוד מן הסתם נהיה באחת הקצבות, או בליבה של נאת הדקלים
	ווארזאזאת נוסדה כעיר מחוז בתקופת השלטון הצרפתי. נחשבת לעיר הסרטים של מרוקו. קרבתה לסהרה  ולקצבות הציוריות, הפכו אותה ליעד מבוקש על-ידי חברות הפקה זרות. בעיר נבנו שני אולפני סרטים ולאחרונה , הם פתחו את שעריהם בפני תיירים. קצבת תיפולטות וקצבת איית אוריר  הנשענות על העיר, נחשבות גם הן ליעד אטרקטיבי לצילום.   .
	אגאדיר נהרסה ברעש האדמה שפקד אותה ב-1960 ושוקמה מחדש. מוקדי הצילום שבה מרוכזים בנמל הדייג, אשר בו מתקיימת מידי יום "בורסת הדגים". ובשוק הענק והססגוני של העיירה הסמוכה אינזגאן.

	תפראוט סיני בגדול. נופי גרניט מרהיבים, כפרים תלויים. פיסול סביבתי. ובתווך, עיירה קטנה ורדומה בשם תפראוט. מספרים, שרבים היו היהודים שחיו כאן ומכורח צווים שהוציאו שליטים זדוניים, מרביתם התאסלמו . עד היום, הכרת פניהם של בני המקום, מעידה עליהם שיהודים היו.
	תפראוט מסעות קסומים אל הכפרים התלויים ואל פסלי הגרניט. בוסתנים מוריקים וחקלאות מסורתית
	מוגאדור היפה שבערי חוף האטלנטי של מרוקו. גרעין פורטוגזי מתפורר, חומה ועליה תותחים המצביעים אל האופק. סמטאות טחובות ואפלוליות. בעלי מלאכה מסורתיים המגלפים בשורשי עץ הערער. ריח נסורת הערער ממלא את האוויר ומתערבל בריח הטחוב וברסס הים. נמל דייגים קטן וציורי. מושך אליו סקרנים ותיירים רבים. עשן של סרדינים צלויים מתאבך ועולה מדוכני הדייגים. הגאות והשפל מכסים ומגלים חליפות את חלקת החוף הזהובה של המפרץ הקסום. בית קברות יהודי עתיק לצד החדש , מתיו מתערסלים בקבריהם לרחש גלי האוקיאנוס הזועפים.

	מוגאדור מן הסתם בתוך הסמטאות האפלוליות, או בנמל הציורי
	מראכש עיר בתנועה מתמדת, תמיד במרוץ מטורף, במה למחזה ושמו: הישרדות. כולם במאים, שחקנים ופועלי במה, הכל תפאורה, תאורה, אווירה. קשישים, בטלנים ועניים נדחקים לקרן זווית, ממלאים תפקיד של ניצבים. עם בקר ממלאה את הבמה הפריפריה החקלאית, גודשת אותה בגוונים עליזים: כתום של תפוז, אודם עגבנייה, סגול של צנון וירוק של נענה. בבתי האוכל שלה בוחשים בקדירה.ואת הכל עוטף הבל החום המדברי המשתלט על ההוויה עד בוא הלילה. בלילה, נוהרים אל הכיכר המרכזית הסואנת של מראכש, ג'אמעה אלפנא, המשמשת כעין במה ללהטוטנים, למשביעי נחשים, לרופאי אליל ולשאר בעלי מלאכה.
	מראכש  מן הסתם במעבה שוק הסממנים והתבלינים שחנויותיו גדושות עשבים, שורשים, בעלי חיים ופוחלצים. או בנבכי המלאח היהודי, או באולמות המפוארים והקרירים של ארמון הבאהיה

	קזבלנקה התרגעות, קניות ועוד קניות
	תל-אביב