מרוקו, היא מדינה שתושביה משכילים ונבערים כאחד, לכודים עדין בכבלי הקסם של המאגיה ונתונים להשפעתם של יידעונים ומכשפים. בעיר קוסמופוליטית כקזבלנקה יש שוק ענקי – "חפארי" שמו ובו אלפי רוכלים שמוצאים את פרנסתם במכירת סממנים שמקורם בחי, בצומח, במינראלים ובאבנים. מבואותיה של ספק חנות, ספק כוך קטנטן, עוטים פגרי נבלות סרוחות של שועלים, תנים, צבועים, כלבים, עופות דורסים ונחשים. בעלי חיים חיים כלואים בכלובים: עופות לילה – כוס ואוח ותנשמת. זיקיות, צבים וחרדונים.

כמוה גם הכרך הגדול והססגוני של מראכש, העיר ריצאני שבסהרה והעירה אינזגאן  שלחופי האטלנטי.

נפגוש במגוון של יידעונים, מלחשים ומעוננים וניטול חלק בטקסי גרוש שדים ורוחות. לא נפסח גם על פולחן הערצת קדושים בקרב יהודים ומוסלמים  שהתרחש בדו קיום מרתק וכמעט בלתי אפשרי בין מיעוט יהודי לרוב מוסלמי.

מסע של פעם בחיים בהדרכת הסופר, החוקר והאנתרופולוג נסים קריספיל שערך מחקר אנתרופולוגי מקיף במהלך 10 שנים, בכל רחבי מרוקו.

קזבלנקה

שוק אלחפארי – הגדול והססגוני שבשווקי המאגיה והכישוף  של צפון אפריקה. בקתות עץ שבחזיתן תצוגה מדהימה של סממנים מהחי ומהצומח. מינראלים, אבנים וקמעות. תא קטן שפתחו מכוסה בווילון, מאפשר התייחדות עם הרוכל שהוא גם מרפא עממי, מגרש שדים וכותב קמעות. נשים החוזות את העתיד וקוראות בקפה ובקלפים, אחרות מקשטות את הידיים והרגליים בקעקועי חינה. מתחמים ענקיים שבהם חנויות המציעות את כל הסממנים, התבלינים וצמחי המרפא המתנקזים לכאן  ממרוקו ומארצות תבל.

קזבלנקה

מפגש עם יידעונים בכרך הגדול של קזבלנקה

מראכש

עיר בתנועה מתמדת, תמיד במרוץ מטורף, במה למחזה ושמו: הישרדות. כולם במאים, שחקנים ופועלי במה, הכל תפאורה, תאורה, אווירה. קשישים, בטלנים ועניים נדחקים לקרן זווית, ממלאים תפקיד של ניצבים. עם בקר ממלאה את הבמה הפריפריה החקלאית, גודשת אותה בגוונים עליזים: כתום של תפוז, אודם עגבנייה, סגול של צנון וירוק של נענה. בבתי האוכל שלה בוחשים בקדירה.ואת הכל עוטף הבל החום המדברי המשתלט על ההוויה עד בוא הלילה. בלילה, נוהרים אל הכיכר המרכזית הסואנת של מראכש, ג'אמעה אלפנא, המשמשת כעין במה ללהטוטנים, למשביעי נחשים, לרופאי אליל ולשאר בעלי מלאכה.

מראכש

מראכש העיר, הייתה מאז ומתמיד מרכז מסחרי. אליה התנקזה סחורה בדרכי מסחר שעלו מהסהרה. סחורות רבות הגיעו גם בדרך הים ממוגאדור ומאגדיר. ליהודים היה מונופול על נתיבי הסחר בתבלינים ובסממני מרפא. בימי זוהרו של המלאח היהודי של מראכש , הוא נחשב לשוק התבלינים הגדול ביותר של צפון אפריקה. המפלס התחתון של בתי החצרים שגרו בהם יהודים שימש לאחסון ולמכירה של סחורה. משעלו יהודי מראכש לארץ ונתרוקן המלאח , ירדה קרנו. בשנים האחרונות  הוא מחזיר עטרה ליושנה וסוחרי תבלינים  שנטשו את ה"מדינה" הצפופה מצאו בו כר נרחב לפעילות. נסייר במלאח ובשוק אלעטארין שבמדינה ונעמוד על טיבם של סממנים המשמשים במאגיה ובכישוף.

מראכש

פולחן הערצה של קדושים, בפריפריה של מראכש. בית הקברות היהודי של מראכש, קברו של ר' שלמה בלחאנס בעמר האוריקה, ר' חביב המזרחי באיית אוריר.

ווארזאזאת

דמותו המסתורית ורבת הניגודים של ר' יעקב ואזנה. מרפא יהודי ומגרש שדים ורוחות  שחי ופעל בחבל תיפנות. הוא היה כל-כך בטוח בעצמו ולא נרתע מקושי או מסכנה. ר' יעקב מת בחטף, טרם זמנו בעת שריפא את ביתו של אחד משליטי האזור, בהמרותו את האיסור המפורש שהטילו עליו השדים. נסייר בחבל תיפנות ונתחקה אחר דרכו ומעלליו.

ריצאני

אחת מן הערים  השוכנות בדרום העמוק של הסהרה המרוקאית. דרכה עברו שיירות המסחר הקדומות שנעו מלב יבשת אפריקה, כשהן טעונות בזהב, אבנים טובות וסממני מרפא ותבלין, וממנה יצאו נתיבי המלח של מרוקו בדרכם לאפריקה. עוד בימים שהעיר האגדית הקדומה סיג'ילמאסה עמדה על מכונה. ניטול חלק בטקס של גרוש שדים ורוחות שמתקיים על אחד מגגות הבוץ, ונבקר בשוק הססגוני של מראכש. את הלילה נבלה בדיונות החול הזהובות שת מרזוגה יחד עם בני שבט הטווארג שינעימו בשירה ובריקוד.

ריצאני וארפוד

התחקות אחר שושלת  הצדיקים הנמנים על משפחת אבוחצירא. איך הפכה חצר הקדושים בני השושלת של האדמו"ר ר' יעקב אבוחצירא מחצר קטנה לחצר המדורגת ראשונה במעלה בין חצרות הצדיקים בארץ. נסייר גם בקצבות הציוריות במחוז ריצאני

ווארזאזאת

נוסדה כעיר מחוז בתקופת השלטון הצרפתי. נחשבת לעיר הסרטים של מרוקו. קרבתה לסהרה  ולקצבות הציוריות, הפכו אותה ליעד מבוקש על-ידי חברות הפקה זרות. בעיר נבנו שני אולפני סרטים ולאחרונה , הם פתחו את שעריהם בפני תיירים. קצבת תיפולטות וקצבת איית אוריר  הנשענות על העיר, נחשבות גם הן ליעד אטרקטיבי לצילום

תרודאנת

בירת עמק הסוס. העמק הפורה ביותר במרוקו ואסם הירקות והפירות של המדינה. תושבי עמק הסוס או ה"סוסים" כפי שמכנים אותם תושבי מרוק. היו ידועים מאז ומתמיד ביכולותיהם ובכישוריהם העל טבעיים לחבור אל שדי השאול, לגרש שדים ורוחות, לגלות אוצרות עלומים, לרפא כל חולי ומכאוב ולאחז עיניים. נפגוש בכמה דמויות ססגוניות שכאלה ונתחקה אחרי דרך פעולתם.  

אימין תאגה

אחד מהמחוזות  היפים והקסומים השוכן בשיפולים הדרומיים של האטלס הגבוה. לאורך אפיקו נובעים מעיינות רבים המשקים גינות וגנים. כפרים שכוחי אל פזורים לאורכו. משאבי הטבע ותשתית חקלאית ענפה, היוו כר נרחב להתיישבות יהודית שנשענה בעיקר על  מלאכות מסורתיות שנדרשו על- ידי הפלאחים המקומיים ועל סוחרים ששינעו את התוצרת החקלאית לערי המחוז. כאן, באפיקו של וואדי אימין תאגה, נתקיימה התיישבות יהודית רצופה שעקרה במאה ה- 19 ועם החלת הפרוטקטוראט הצרפתי לערים תרודאנת, מוגאדור ואגדיר. באימין תאגה, נלון בביתו של השיח' המקומי השוכן סמוך לקברו של הצדיק היהודי ר' ברוך בן דוד אזוג', הנמנה לפי המסורת על שושלת כוהנים שהיגרה למרוקו אחרי חורבן הבית. כאן , בקצה העולם, בסוף כל הדרכים, נחווה חוויה עמוקה ומרגשת של קדושה.

מראכש

חצייה של האטלס הגבוה באחת הדרכים היפות ביותר במרוקו, דרך מעבר ההרים טיזין טסט. ביקור במסגד העתיק טין-מאל ובמתחם קברו של הקדוש ר' חיים בן דיוואן השוכן מעל הכפר הציורי ווירגאן

קזבלנקה

לקזבלנקה, קניות, שווקים והתארגנות שלפני הטיסה

תל-אביב