ההרצאה עוקבת אחרי קיום יהודי בסביבה ברברית במהלך 3000 שנה. יהודים התגוררו בעיקר באזורים חקלאיים ומילאו תפקיד של תיווך בין ערבים לברברים ובין יחידות שונות של שבטי הברברים. רוב שנותיהם חיו בחבלי ארץ שבהם שררו אי-סדר ופריקת עול הסולטאן. היהודים לא נטלו חלק בסיכסוכים שנתגלעו בין השבטים וההזדקקות לשירותיהם כבעלי מלאכה מסורתיים וכסוחרים, לא היה בהם כדי ליצור התחייבות חברתית שיש בה כדי לסכן את כבודו של הברבר. העדר הסכנה ליצירת התחייבות ותלות באו לידי ביטוי בשותפויות עם יהודים אשר סיפקו את ההון הדרוש לעבודות חקלאיות או לגידול עדרים. יחסי גומלין חיוניים אלו עם הברברים, הקנו לרוכלים ולסחורים היהודים מעמד מועדף, אשר בא לידי ביטוי גם במעמדם הגבוה בקרב הקהילה היהודית. להרוג יהודי או להתנכל לו, היה בחזקתץ פשע חמור יותר מאשר להרוג בן שבט אחר.הרוכל, הסוחר ובעל המלאכה יכלו לנדוד בדרכים כשסכנה מועטה מרחפת על ראשם. הם התקבלו בברכה בבתי מארחיהם הברברים ואלה ידעו שצריך להגיש להם מאכלים "כשרים" כמו לחם, ירקות, פירות ומוצרי חלב בלבד. מצבו זה של היהודי פתח לפניו את גבולות הטריטוריות השבטיות בעת נדודיו ולבעלי המלאכה המסורתיים שנדדו בין הכפרים , לא הייתה בעצם טרטוריה שבטית.
בית יהודי בכפר איברע'וטן . צילום: נסים קריספיל
