עם גרוש ספרד וקליטתם של המגורשים בצפון אפריקה, חדרו למרוקו כתבי –יד של הרופאים הדגולים שבאומות העולם. רופאים יהודים בבבל ובספרד כולל ה"נשר הגדול"-הרמב"ם, עסקו בתרגומים של הרפואה הקלאסית, היוונית –רומית לעברית ולהפך.
כך הם תירגמו מחברים יוונים כגון דיאוסקורידס, גלנוס, היפוקראטס ובעיקר את המחברים הערבים כמו אבן- ראשד, אבן סינא, אל גאזי ואבן זוהר. כן תרגמו מחברים רפואיים יהודיים כגון יצחק ישראלי והרמב"ם.
ספרים אלה הועתקו במרוקו ובצפון אפריקה על-ידי סופרי סת"ם,תלמידי חכמים ורבנים לערבית בכתב עבר ולעברית. ברבים מהם נמצא יצירות שעטנז- ליקוטים מכאן ומשם.
הגדילו העושים במלאכה, שלתוך השעטנז הכניסו גם מכתביהם של רופאים מרוקאיים כמו אל וואזיר אל ע'סאני (1578-1602), עבד אל ווהאב אדראק (1666-1746), סידי אחמד אדרעי (1624-1683), עבד אל קאדיר אבן שקרון (1672-1727) ועוד.
בודדות הן יצירות המקור של ספרי סגולות ורפואות שחוברו בשפת עבר במרוקו או בצפון אפריקה.
עם חורבנה של העיר האגדית סיג'למאסה, צמחו מרכזי מסחר חדשים וקטנים לאורך נתיבי השיירות בדרעה ובתפילאלת ועלו כפורחות הערים קצאר אסוק (ראשידייה) ומראכש. עם התמסדותם של ערי הנמל קזבלנקה ואגאדיר שלחוף האטלנטי וטנג'יר, סאוטה ומלייה שלחוף הים התיכון, החלו לזרום מהם ואליהם סממנים ותבלינים שמקורם במזרח הרחוק ובאפריקה.
המסחר בתבלינים ובסממנים היה מכורח המציאות מונופול של יהודים כשהמלאח היהודי של מרכאש היווה את מרכז המסחר בתבלינים וסממנים של מרוקו כולה. אליה הובאו הסממנים מרחבי מרוקו ומערי החוף, וממנה הופצו לכל מחוזותיה.
סוחרי הסממנים היהודיים, מעצם עיסוקם בחומרים ביודעין ובלא יודעין, למדו ועמדו על סגולותיהם- גורם שתרם רבות לרפואה העממית היהודית במרוקו.

רוטא - פיגם מצוי, לא רק כמגרש שדים ורוחות , אלא גם כתרופה בדוקה להרבה מחלות. צילום: נסים קריספיל