הרצאה מבוקשת ואטרקטיבית הסוקרת את מסע המחקר שלי בארץ בקרב מרפאים עממיים ורופאי אליל. מעזה שבדרום, דרך הנגב, יהודה , שומרון, גליל וגולן. נהגתי להוציא את האינפורמנטים שלי בתום הראיון לסיור בשטח, כדי לראות, להריח ולחוש את הצמחים שהם ספרו לי עליהם. במהלך המחקר רשמתי את שמותיהם הערביים של הצמחים בחבלי הארץ השונים. לרקפת, הפרח הלאומי רשמתי ביומני לא פחות מעשרים שמות שכולם בדרך זו או אחרת מאפיינים את הפרח המיוחד. הסתבר לי עם השנים שבשטח הגיאוגרפי המיוחס לארץ ישראל , לא הייתה מעולם רפואה עממית משלו. רובה התנקזה אליו מהארצות הערביות השכנות: סוריה, לבנון ומצרים. אבל הגדילה מכולם לעשות , מרוקו, שממנה הגיעו מרפאים עממיים שהיו מומחים גדולים ברפואת העשבים. "מוגרבים" , קראו להם בני דודינו, והם אלה שהרביצו באוכלוסייה המקומית את תורת העשבים. האהבה של לצמחים נבטה בבית הספר התיכון חקלאי "כפר הנוער הדתי שבכפר חסידים". שם , בבית מדרשו של "גוטמן" המורה , למדתי את שמותיהם של כמה מצמחי ארץ ישראל. גוטמן לימד גם מתמטיקה, אבל במקצוע הזה צברתי רק אפסים שאותם העברתי בשיעורי הבוטניקה שלו אחרי הספרה אחת. לימים חזרתי לבית הפטריארכאלי שלי שבו לא היה לי כל שיג ושיח עם הורי. ומצאתי את עצמי יושב מול האימא שלי ושומע ממנה סיפורים על הרפואה העממית של יהודי מרוקו שהזכירה לי את כל מה שה"מוגרבים"הנחילו לתושבי הארץ הזו.
שיח' מוסטפא אנובאני מרפא עממי מהכפר לובן אשרקייה, שלמדתי ממנו הרבה. צילום: נסים קריספיל
חנות של תבלינים וסממנים בעיר מוגאדור שבמרוקו. צילום: נסים קריספיל
