מימון מלכה והטאבון המסורתי

מסע במנהרת הזמן אל עברה של קהילה שעלתה מהרי האטלס שבמרוקו. קהילה שהתגוררה בכפרים שכוחי אל והשתכנה בבתי בוץ שעליהם רבץ שלג כבד בחורף וחום מעיק בקיץ. המסע מתנתב בתוך סיפורים קסומים שנדלו מזקני הקהילה, דרך חצרות בתים, מגרשי שדים, אוצרות אבודים, מטעי קנביס, תעשיות שדה ומלאכות מסורתיות.בין חצרות מטופחות וכאלה שהעשב והקוצים הגיעו בהן לכדי קומת אדם. נספר על בוסקילה אברהם ורחל שעדיין ממצים עראק (מחיה) בתעשייה ביתית. חומרי הגלם המשמשים למיצוי העראק הם: תאנים , ענבים ותמרים. בבטונדה קטנה שעל מדפיה המאובקים מונחים עדיין כרכים עוד יותר מאובקים של אנציקלופדיה "מכלל" שאיש לא עיין בהם מעולם, נמצא מתקן המיצוי, בדמות מיכל אלומיניום שממנו יוצאת צינורית העוברת דרך חבית מלאה במים ויוצאת דרך צידה השני של החבית.אברהם ורחל מכבדים את המטיילים בטעימות עראק, זיתים, שחוק מרוקאי, שמן זית ולחם טאבון.מכאן אל ביתם של המשפחות ביטון, יפרח

התבשילים של רחל בוסקילה

ומלכה. חביב יפרח נפטר בגיל 115, ביטון בגיל 105 ומימון מלכה שאלוקים יאריך ימיו ושנותיו.
נספר על סגולה לאריכות ימים שנתברך בה המושב ואיך אימהות שילדו בבית ידעו בני כמה ילדיהן.
נפגוש במה שהיה פעם בית הספר היסודי-אזורי, היום הוא נטוש, אבל פעם הוא היה מרכז העניינים.
למה כינו את דוד גבאי בשם אלוויס? ומה עלה בגורלו של הילד החטוף של ישראל גבאי.
בסוף הסיור נקנח בסעודה מרוקאית בחדר האירוח המרוקאי.