"ילקוט הצמחים" זה שמו של ספר. מלה קטנה על ספרים. ספרים לא הולך כמו וידיאו, ולא רץ כמו מכונת כביסה. להוצאות הספרים, גם לעשירות שבהן, אין כסף לא רק למודעות ענק, אפילו לא למודעה קטנה, הסיכוי של ספר הוא מלכתחילה לא טוב. הספר שלפנינו ספר חשוב ויפהפה במלוא מובן המילה, לא פונק עם לידתו, אינו מודפס בצבע, למשל, רק בשחור לבן. ואף-על-פי-כן, חג למי שאוהב את ארץ ישראל ולמי שאוהב ספר. לאהוב את ארץ ישראל זה לא רק לאהוב את נופיה או את ההיסטוריה שלה. זה להכיר את אדמתה, ואת החי הצומח עליה. הייתי הופך ספר זה לחובה לכל טיול, לכל טייל, לכל מדריך טיולים. וזאת, מפני שלבד מהרקע המדעי הניתן בשלמותו לגבי כל צמח, לבד מהמקורות - תנ"ך, מישנה, תלמוד וספרות מאוחרת יותר - לבד מערכו הרפואי או התועלתי של הצמח, ישנו הדבר הנחמד של המתכונים ושל תושיית השדה. ואז בטיול של תנועת הנוער או בית-הספר , אפשר להכין עלי אזוב מטוגנים, על מדורה של של ענפי אזוב יבשים. את הפרי של אוג הבורסקאים אפשר להוסיף למיימיה , והרי לך משקה קייצי מרווה. מדורה בשדה טוב להתחיל במחטי אורן, כי אלה בוערים אף בהיותם לחים. פריה של האלה מכיל שמן וניתן להכין ממנו נר-שדה. בן-חרדל הוא פשוט סלט. קטוף, חתוך, תבל ואכול. יש ריבת הדסים ואפשר לקלוע סלים מנצרי הזית. מזנב העקרב מכינים מרק יוגורט, ויש סלט של גבעולי החוח. מגבעולי החוטמית אפשר לשזור חבלים, מהחילף קולעים מחצלות, ומגבעולי החרצית אפשר להכין חבל דק וארוך.
יש בספר פרקי עזר נחמדים, המסבירים, כיצד להכין כירת שדה או תנור אפייה בשדה. ולא לשכוח בכל זאת: חלקו הנכבד של הספר עוסק ברפואה, הן העממית, והן זו המקובלת על המדע המודרני. העולם משוגע היום על רפואה טבעית, וגם בצדק. אין שום סיבה שאצלנו לא יתחילו סוף- סוף לדעת כמה מהסגולות הנפלאות של מה שצומח כאן.
בעיני, מומלץ לכל המשפחה ולכל כיתת בי ספר, וציוד מרתק לטיולים".
עמוס קינן
