תה נענה לדידי, הוא נעימתו של זרזיף הנמזג מזרבובית של קומקום כסף מחוטב שבטנו כבטנה של אלילת פריון חִתית ונגינתו מתעמעמת ועולה עם תנועת ידו של המוזג.
תה הנענה שלי משתבח בעוצמת קצפו על פני הכוס. ועוד יותר כשהוא נמזג ונלגם וטעמו וריחו כמו נמהלים בדמי.
תה בשבילי הוא ירוק והוא רק נענה. מזיגת התה החוּם בירוק היא קבורת נשמתו של אבי ונשמתם של כל ההרריים הגרומים שעלו מהרי האטלס.
תה נענה, בשבילי, הוא פת השחרית שעליה נשענה ילדותי הצנומה. בצהריים, בשובי מבית-הספר, הייתי מצמיד את זרבובית הקומקום אל פי ויונק מקרביו מתיקות והרבה אוויר שנותרו בו מן הבוקר.

נסים קריספיל

בראד ונענע, זה מה שצריך בשביל לחלוט תה. צילום: נסים קריספיל