הרבה מאות קילומטרים של ים נושקים לחופיה של מרוקו. יותר מאות של אוקיאנוס מאשר ים. כי הים הוא אותו ים- תיכון שלנו. אמבטיה גדולה שסביבה יושבים יותר מזהמים מדייגים. אלה וגם אלה מרוקנים את האמבטיה מדגים.עומד לו דייג בחוף יפו ומשליך חכתו לים. בין דגיגון לדגיגון שהוא מעלה בחכתו יכול שתחלוף בראשו כל פרשת חייו. ובסופו של יום הוא שוקל אם להשיב את הדגיגונים לים או להביאם לרעייתו שתחיה ולספוג את ההערה הנדושה : "בשביל זה בזבזת את היום שלך בים"?. דייג בארצנו הקטנה דג בשביל הנשמה או בשביל להירגע מהטרוף הגדול של חייו. במרוקו, דייג דג דגים כדי להביא אוכל הביתה. וכשיש לך ילדים רעבים בבית אז אין לך זמן להתעסק לא בנשמה ולא בטרוף של החיים. אבל ריבון העולם בירך את מרוקו במאות קילומטרים של אוקיאנוס אטלנטי והאוקיאנוס הזה עשיר בדגה. יוצא לו דייג מביתו שבמוגאדור עם סל נצרים גדול וכעבור שעות ספורות הוא שב לביתו כשסלו גדוש דגים. נמלים ציוריים ומעגנות דגים פזורים לאורך חופו ואלפי סירות קטנות שגונם כחול-ירוק מנקדות את חולותיו. טבעו של האוקיאנוס הזה שהוא גועש ביומו ובלילותיו ורק כשהוא שב מזעפו גחים לקרבו אלפי דייגים צרובי שמש ומלח ים. מהם רבים ששמים נפשם בכפם כי האוקיאנוס הזה גם כשהוא שב מזעפו , אז זה רק למראית עין. הסירות שבות לעת ערב או לעת בקר כשהן טעונות בשלל דגה. סרדינים שגונם כגון הכסף , דגי חרב, לוקוסים ושפע של פירות ים. סוחרים זריזים, בעלי מסעדות ומלונות ושחפים כרסתניים ממתינים לשלל ואת מה שנותר שוטחים על הרציף ומנקים. השחפים הם הסניטרים של החוף, והם מנקים אותו מכל שאריות הדגים. דוכנים זעירים וסוכות ארעיות מזמינות תיירים ומקומיים לסעוד את ליבם בסרדינים משובחים אותם הם צולים בתוך רשת כפולה.יש הממלאים את קרביהם בהרבה כוסברה, שום ותבלינים ומטגנים אותם קלות על מחבת. ומי שלא טעם סרדינים צלויים או מטוגנים במרוקו, לא טעם טעם סרדינים מימיו. טבעו של עולם שעם הכסף בא גם התיאבון וסירות קטנות הופכות לאוניות, דוכנים למסעדות וסוכות ארעיות למפעלים המשמרים דגים. בקזבלנקה, באצפי, במוגאדור, באגאדיר ובלעיון נבנו בורסות דגים על שטחים עצומים. שלל האוניות נפרק ומובל אל הבורסה. שם מציגים אותו על רמפות. הכרוז והסוחרים המלווים אותו עוברים מרמפה לרמפה ומכריזים בקולי קולות על מחירה של הסחורה. תקיעות כף יד ושטרות מחליפים ידיים ולמתבונן מהצד זה נראה כמו כוורת של סוחרים עמלניים וזמזמניים. בקיץ של שנת 2005 יצאתי לטייל בסהרה המערבית ונקלעתי לאחד מהמחזות המרשימים שהיו לי בחיי. חוף אעריש השוכן 68 ק"מ צפונית לעיירה דח'לה, נחשב לאזור העשיר ביותר בעולם בתמנונים. כדי למנוע דייג בלתי מבוקר של תמנונים וכדי לאפשר לאוכלוסיית התמנונים להתרבות , הכריזה רשות הדייג המרוקאית על חודש בשנה בו מותר לדייגים לדוג תמנונים והוא מאמצע אפריל עד אמצע מאי. אלפי דייגים מכל רחבי מרוקו נוהרים בעונה זו לאעריש .דיונות החול הענקיות המשתפלות לים מתכסות עד מהרה באלפי אוהלים ססגוניים ורצועת החוף באלפי סירות דייג. אוקיאנוס גועש מתאים מאוד לדייג של תמנונים. הדייגים מטביעים בים דבוקות של 40 דליי פלסטיק שגונם שחור ומסמנים את המקום במצוף שאליו מחובר דגל צבעוני. טבעם של התמנונים שהם קובעים את ביתם בתוך הסביבה האפלה והמוגנת של חלל הדלי. ומכאן ועד לשלייתם מהים הדרך קצרה. 10,000 סירות הפורצות בסערה לתוך הים הגועש הוא מחזה שאין העין יכולה להכיל אותו וכל שכן כשהן שועטות חזרה אל הרצועה החולית. גאות ושפל של האוקיאנוס מחייבות את הדייגים להעלות את סירותיהן אל מעלה הדיונה אחרת האוקיאנוס בולע אותן אל קירבו. יהודי מרוקו שגרו בערי הנמל הסמוכות לאטלנטי לא אכלו פירות- ים מטעמים של כשרות, אבל לא היה יום שלא עלו על שולחנם סרדינים ודגים טריים שנשלו מהים

נסים קריספיל

נתחי דגי-ים מטוגנים, מראכש. צילום: נסים קריספיל