משפרחו ילדיה מהקן, לא נדרשה אימי לשולחן הפורמייקה הארוך. על מחציתו שנשענה אל הקיר הדליקה נרות לכבודם של הצדיקים הנערצים עליה. הנרות היו כוסות שחציין היה מלא מים וחציין שמן. על השמן צפו כעין פתילות שדלקו מכוח משיכת השמן. הקיר שעליו נשען השולחן היה מצופה תפייט מאותם שמצפים את עליבות החיים במין יער שהרים מושלגים עוטרים לו ונחל השועט לתוך הסלון. על הקיר היו תלויים דיוקנותיהם של משה ואהרון כשפניהם מדושני עונג והם נראים כזוג חשמנים שנמלטו מהכנסייה ומצאו מחסה בביתה של אמי .
כשנדרשתי להדריך את הטיול הראשון שלי למרוקו שאלתי את אמי, מה הייתה מבקשת שאביא לה משם. כיאה לזקנות מרוקניות שאינן דורשות טובתו של איש אמרה: "כלום איני מבקשת, רק את שלומך והישמר מאותם ערביים המבקשים טובתך".
לפני שנפרדנו, השפילה עיניה, חככה בדעתה, כעכעה בגרונה ובקל ענות חלושה אמרה : "תביא לי שמן בן, שמן ארגאן. זה שנים שנפשי חושקת בפלפלת מתוקה מתובלת בשמן ארגאן". על אם הדרך בין מוגאדור לאגדיר, נשען לו פלאח על גזעו האדיר של עץ ארגאן ולפניו עמדו שלושה בקבוקים שהכילו שמן. רכשתי אחד מהם ובמהלך המסע מצאתי את עצמי משועבד לבקבוק הפלסטי. בשחרית, מנחה וערבית הייתי פוקד אותו, משפר את תנוחתו בתרמילי, עוטף אותו בחבילי בגדיי ובלבד שלא יינזק. משנסתיים המסע, נפרדתי מערש ילדותי, טיפסתי לתוך קרביו של מטוס ואת תרמילי שהכיל את בקבוק השמן דחקתי אל תא המטען שמעל לראשי.
אתם בטח מכירים את התופעה של המאחרים לטיסה. דקות ספורות לפני המראתו של המטוס מגיע אחד שכזה כשמאחוריו נגררת מזוודה והוא מחליט לדחוק אותה בכוח אל מעל לתרמילי. עם שהמריא המטוס לדרכו, טיפות של שמן ארגאן החלו מטפטפות עלי ועל הנוסעים הסמוכים. באה זו שקוראים לה דיילת, הוציאה את תרמילי ,הכניסה אותו לתוך שקית שחורה והניחה אותו בקיטון הדיילות. ממה שנשתייר ממנו הבאתי לאמי. תיבלה בו סלט פלפלת ובנותר מרחה את בטנה של מסעודה השכנה המקשה ללדת. לימים, במסעות המחקר שלי בחבל הפורה של עמק הסוס, התענגתי על צילם של עצי הארגאן וצפיתי מקרוב בעיזים המטפסות על העץ ונהנות מפירותיו. בהגיען למכלאות , הן מעלות גרה, מעכלות את קליפת הפרי ופולטות את האגוזים, בניגוד לדעה הרווחת כי העיזים מלשלשות את האגוזים דרך המעי ולא דרך הפה. במחיצתם של הפלאחים טבלתי פת שחרית בשמן ארגאן ובדבש וקינחתי בתה ירוק ומתוק. בביתם של מארחיי היהודים התענגתי על סלטים נפלאים שהיו מתובלים בשמן ארגאן. הנוסע בחבלי מרוקו בהם גדל עץ הארגאן מבחין היום בקואופרטיבים קטנים של נשים שנתאגדו בחסות השלטון המקומי ותחת קורת גג הן יושבות ומפצחות את אגוזי הארגאן. מוציאות את האגוזיות הלבנבנות פחוסות. קולות אותן על מחבת וכותשות אותן ברחיים של אבן. את החומר הכתוש הן לשות במעט מים ועוצרות ביד את השמן האצור בתוכו. ריחו המיוחד של השמן ממלא את חלל הקואופרטיב. קואופרטיבים אחדים הפכו עם הזמן גם למרכזי מבקרים המושכים אליהם תיירים רבים.החלק הארי של יבולי השמן נמכר למפעלי קוסמטיקה באירופה ומן הנותר מוכרים למקומיים ולתיירים כשמן מאכל וכשמן קוסמטי-רפואי.
נסים קריספיל
עץ הארגאן, הפרי ונשים עמלות לפצח את אגוזי הפרי. צילומים:נסים קריספיל
