בילדותי, כשאכלנו חרובים, אימא ביקשה לא לזרוק את הזרעים. וכשעשרה ילדים היו אוכלים חרובים, הייתה מצטברת כמות ראויה של זרעים, אימא הייתה מכניסה אותם לסיר, ממלא מים עד מעל לזרעים ומניחה את הסיר על פתילייה. הפתילות ניבטו מבעד לצוהר הקטנטן וחללו של הבית נתבשם בריח מתקתק ועדין שהזכיר קקאו. כשהתעוררנו לתלאות היום גילינו שאת מקומם של המים והזרעים תפס גוש של ג'לי חום. אימא הייתה מוסיפה לו סוכר וזו הייתה העוגה הראשונה שאכלתי כילד. למען האמת זו לא הייתה העוגה הראשונה. הראשונה הייתה במרוקו, בעיר הקסומה מוגאדור. מוגאדור, עיר נמל קטנה לחוף האוקיאנוס האטלנטי שרוב תושביה היהודים היו עניים מרודים. מקצתו של המיעוט שלא היה עני, היה עשיר מאוד. נשות הגבירים העשירים נהגו ביום שישי לאפות עוגה ולהוסיף למרכיביה כייף – מריחואנה. בערב שבת היו מתכנסות כל המשפחות העשירות על גג אחד הבתים ונהנות מאכילת העוגה. אימי שהייתה כובסת אצל משפחת רוזיליו העשירה, הגיעה באחד מימי ראשון לבית המשפחה כדי לכבס את הכביסה. לכשסימה, עלתה לגג על-מנת לתלות אותה ופגשה שם בחצי עוגה שנשארה משבת. אימי פנתה לגברת רוזיליו ושאלה אם היא יכולה לקחת את חצי העוגה לילדיה, יען כי היינו משפחה ענייה. גברת רוזיליו שהייתה ידועה בצדקנותה השיבה ואמרה: "למה לא". אימא הביאה את העוגה לביתה ולימים היא סיפרה לי שזה היה היום הכי עליז שהיה לנו בבית.
עוגות ועוגיות היו נחלתן של משפחות עשירות. כיוון שנשים עניות עבדו לפרנסתן במשק ביתם של עשירים, הן התוודעו גם למכמני המטבח ולרזי ההכנה של עוגיות. הן הכינו בביתן עוגיות פשוטות כמו: שומשומיות, פשתניות (זרעי פשתה מסוכרים), בוטנים מסוכרים ועוגיות שטוחות ,יבשות ונוקשות שהיו מתובלות בזרעי שומר- "קרסה". עוגיות של ממש הכינו באירועים מיוחדים ובשמחות. התכונה סביב ההכנה הייתה מעוררת הערצה וההתגייסות המשפחתית –שבטית הייתה בעיצומה. תבניות עמוסות בעוגיות גולמיות היו מוצאות את דרכן אל ה "פראן" ( המאפייה המסורתית) וממנו. כשאחריהן נישא שובל של ריח אפייה מתוק ועדין שבישם את סמטאות המלאח והעניק לבית תחושה של חג.
ריבות היו נחלתן של שני המעמדות. החומרים כמו דרך הכנתן, היו פשוטים וזולים. מהמשובחות ראוי להזכיר את ריבת הענבים, התאנים, הצימוקים, הגזר, החצילים וקליפות של פירות הדר.
עם עלייתנו ארצה, הפרנסה הייתה בדוחק ואימי נאלצה לכתת רגליה כדי לעבוד במשקי החקלאים שבמושב נהלל. במשקם של משפחת כפרי היא למדה להאביס פרות ולהגמיע עגלים. יום אחד היא נדרשה לטפל בעגלים שסבלו מעצירות באמצעות זרעי פשתה. אימי לא הבינה כיצד מאכילים את העגל הטיפש בזרעי פשתה בשעה שהיא הייתה מכינה מהם עוגיות. כדי לצנן את דעתה היא הייתה אוכלת כף גדושה זרעים ומאכילה את העגל בכף אחרת.
צילום: נסים קריספיל
