שפע, מזל , ברכה, הצלחה הן מקצת המלים המבטאות את המונח "מימונה". יום שעושים בו הפסקה מהחיים ומתחברים לטבע. יהודים שגרו במחוזות הכפריים היו יוצאים למעיין, לאפיקו של נהר, לפסגתו של הר, או לצילו של יער. העירוניים בחרו במקום המפגש של הים והנהר או בגינות הירק שבתחומה של עיר. והיו מאלה ומאלה שבחרו לחגוג במחיצתו של הצדיק המקומי.הגברים היו לבושים כמלאכים בלבן והנשים והילדים במיטב מחלצותיהם. ביום זה השמחה דחקה את רגליו של העצב, עראק ויין נשפכו כמים ונשים הפליאו בתבשיליהן. כשאתה עושה הפסקה מהחיים אז יש לך זמן לפרוט את השעה לרגע, להתבונן לרגע בעיניים ולראות שהילדים שלך גדלו בשנה, שרעייתך שתחיה הרוויחה ביושר עוד קמט והיא אינה אוכלת לחם עצלות. ושהתפוח שאכלת אמש גדל על עץ ולא בשוק. ערב המימונה היה שיאו של היום ושולחן המימונה נראה כשולחנו של מלך.
הנשים עמלו וטרחו על הכנתו ושכניהם הערבים העניקו להם אלומות שיבולים, חלב, מוצרי חלב וקמח. שיבולים , חלב וקמח שקישטו בהם את השולחן סימלו את השפע והפוריות. בתוך צלוחית הקמח הסתירו מטבעות כסף למזל ולהצלחה.
שולחן המימונה היה גם כרטיס הביקור של עקרת הבית. אסור היה לה לפשל. עיניהם וחיכם של מאות אורחים יבחנו, יטעמו ויוליכו את הקל. מכל מקום, את המחמאות יקבל הבעל כי היא מסתתרת מאחורי פס הייצור של המופלטה.
דורות של אימהות עמלו כדי להוריש לבנותיהן את סודו של עלה בצק משומן. הסוד כרוך במגע האצבעות בבצק, בהתחברות של הנשמה לחומר, בהתכווננות של האש לרוח, בערגה של הקמח למים ובקרבה של האימא לאדמה. אינה דומה מופלטה של סעדה למופלטה של יאקוט .
בארץ הפכה המימונה נחלתם של ספרדים ואשכנזים ואף שהקמח, השמן והגז הם מאותו פס ייצור גם כאן אינה דומה מופלטה של סעדה למופלטה של יאקוט.

נסים קריספיל

מופלטה, זה מימונה. צילום: נסים קריספיל