עשרה קבין של מגיה וכישוף ירדו לעולם, תשעה נטלה מרוקו ואחד כל העולם כולו. דומה שהראש המרוקאי טרוד כל העת בחיפוש דרך כיצד לבצע "שחור" (מאגיה שחורה) וכיצד לבטל "שחור". רוב הסממנים הנמכרים בשווקי התבלינים נועדו ליטול חלק בטקסי "שחור". קחו למשל את ענף בעלי-החיים: עור צבי משמש להכנת נרתיקים בהם מניחים קמיעות שכוחם יפה לכישוף או לביטול מעשה כישוף. עין הדוכיפת, קוצי הקיפוד, עור הזיקית, שערות העז ושריון הצב כשמגמרים אותם על גחלים יחד עם סממני קטורת, הם מבטלים את הכישוף.
ומן המינרלים נזכיר את ה"אלום" (שבה – בערבית). בארץ זוכרים אותו לטוב כל הגברים שהתגלחו בתער ופצעו את עורם, כשאת הדם היו עוצרים באמצעות אלום שכונה אז בשם "אבן מלח".
במרוקו נהוג לזהות בעזרתו את האיש או האישה שעשו לך "עין רעה".
הא – כיצד?
שמים את גושי האלום שנראים כמו גבישי מלח על מקור אש וכשהם נמסים, הם מתעוותים ויוצרים מיני צורות משונות שבהן ניתן להבחין בגורמי העין הרעה, בדמותם למשל של השכן או השכנה.
"שחור" הוא נחלתם של נשים יאמרו לך הגברים במרוקו, ויזהירו אותך לבל תשאיר במחיצתן שערות, בגדים, שיירי מזון וכל דבר שיש בו מאישיותך, כי ביום מן הימים הן עלולות להשתמש בהם נגדך בטקסי ה"המגיה השחורה".
משעלו רוב יהודי מרוקו לארץ בשנות החמישים והשישים, הותירו אחריהם את מתיהם.
בתי הקברות היהודיים שנותרו זנוחים הפכו "אבן שואבת" למכשפים ולמעוננים ערבים. המבקר בהם רואה ערימות של לבני נשים על קברי קדושים יהודיים, מיכלי מים, מסרקים וסבונים. רבים מהקברים נחפרים ועצמות המתים הקבורים בהם נשדדים ונמכרים בשווקי הסממנים. עלמות מקומיות נוהגות לרחוץ את גופן על קברי יהודים בהאמינן שימצאו את בחיר ליבן בהקדם. הן מותירות על הקבר את כל הבגדים והציוד שהביאו עימן ולובשות בגד חדש. החזרת הציוד הביתה כמוה כהחזרת העין הרעה.
הנורא שבמעשה הכישוף, ששום "שחור" לא יכול לבטלו הוא אכילת קוסקוס ש"נפתל" בידיו של מת. נשים המכינות קוסקוס נוהגות להרטיב את הסולת במים ובאמצעות כפות ידיהן ל"כדרר" אותה לכעין כדורי סולת קטנים. לפעולה זו קוראים במרוקאית "פתילה". את הסולת הן מביאות לבית הקברות היהודי הנטוש בליל ירח מלא, הן חופרות קבר ומגלות את עצמות ידיו של המת. הן אוחזות בהן ומערבבות באמצעותן את הקוסקוס. ומי שאוכל קוסקוס שכזה "רחמנא ליצלאן" חזקה עליו שייחשב כמת ולא תהיה לו תקומה לעולם.
נסים קריספיל
בגדים ולבני נשים על קבר יהודי בבית הקברות של איגלי. צילום: נסים קריספיל
