בשעת לידתו של רבי יהודה אבן עטאר האיר לארץ ולדרים עליה, ובזמן שעלה אל האלוקים העולם חשך. שלוש פעמים נתגלגלו עצמותיו של הרב הקדוש. תחילה נקבר בבית הקברות העתיק של פאס בפונדוק אל-יהודי. בשנת נת"ק נתגלגלו עצמותיו ונקבר בבית הקברות של פלגיסא, בשנת תנק"ב נתגלגל ונקבר בבית הקברות שבפלאס ד-קומרס. ובשנת תרמ"ד נתגלגל עוד פעם לבית הקברות החדש.
מעולם לא הבנתי את המשמעות הגלומה בתפילת "אל מלא רחמים" המאחלת לנפטר שינוח בשלום על משכבו עד לקץ הימים, עד שראיתי כמה נתייסר ר' יהודה אבן עטאר במיתתו, וכל שכן בחייו.
בחייו היה טרוד בלימוד תורה ועוסק למחייתו במלאכת הצורפות. מעשה ששלח לו המלך שיעשה לו טבעת זהב ונקב במועד שבו יבוא ליטול אותה. חלף המועד, שלח אליו המלך שליח ליטול את הטבעת. מצאו לר' יהודה שהוא יושב ועוסק בתורה ואין דעתו נתונה לטבעת המלך. חזר וסיפר למלך מה שראה. כעס המלך וציווה להושיבו בגוב של אריות. ביום המחר ביקש המלך לראות מה עלה בגורלו של הצורף היהודי, מצאו יושב בגוב האריות ולומד תורה ואריות יושבים לו מימינו ומשמאלו. ציווה המלך להוציאו. יצא ר' יהודה מגוב של אריות רכוב על גבו של ארי. מתחת למצבתו חקוקה עד היום דמות אריה ומעליה כתוב: "גור אריה יהודה".
נסים קריספיל
