הוויית עולמה, ישותה וקיומה של מרוקו על השוק. תושביה התמכרו לסחרחרת שמעגלותיה, מן הבית לשוק וחוזר חלילה.
רחוקים וקרובים משכימים קום, טוענים סחורה על גבה של בהמת משא, עולים הרים ויורדים בקעות. חמורים, פרדים וסוסים מאיצים הליכתם, ששים אלי שוק ועם שבעליהם עסוקים במקח ובממכר הם מתענגים על בטלה מתוקה, מעלים גרה, לועסים אותה בתאווה שיש עמה כפל של מתיקות כשהם עוצמים עיניהם ומרחיקים בזנבותיהם זבובים טורדניים.
בצללי ערב טוענים עליהם את שקנו ומה שנשתייר מן הבוקר, וכשהם כורעים תחת נטל משאם הם מעקשים הליכותיהם ואינם ממהרים להפקיר גבותיהם לעמל המחר. שווקים שבהרים פרוסים על פיסת קרקע. בעלי-מלאכה שעיסוקם בחרושת עץ וברזל נוטים אוהל קטן. נפח מתקין מפוח אוויר בגומה שבקרקע ומפיח אש בתלולית של גחלים. ספר מצמיד עלוקות לצווארו של לקוח ועוד בטרם הקריח את ראשו וגילח את זקנו, הן צונחות לארץ כשהן מדושנות עונג ותפוחות-דם.
שורות של ירקנים מגוונים את השוק בירוק של פלפל, כתום של תפוז ואדום של עגבנייה. דוכנים ארוכים של מוכרי מנעלים ובגדים שנלבשו ונתיישנו וכוחם יפה להלביש עירומים חדשים.
זקן השוקל אבני מלח, ואחר מוכר תלכיד של תמרים שעליו ניזונים אלפי זבובים. ברקע בוקעים קולות צרחניים מרמקולים שנסתמו באבק דרכים.
בדרך אל השוק. צילום: נסים קריספיל
סוחרים המעידים על מרכולתם ומפארים את סחורתם. ביותר משתלטים קולותיהם הצורמניים של מוכרי הסממנים שכוחם יפה להגביר, לשכך, לבטל כוח גברא ועין רעה. חרושי קמטים ועוללים נעים בין שוק של יום ראשון בכפר פלוני ושוק יום רביעי בעיירת שדה.
שווקים שבערים מתוחמים במין חומה ושערים קרועים בה לארבע רוחות השמים.
במעגל הראשון רחוב עמודים, וקשתות בדמות פרסה תלויות מעליהם. בתוך הקשתות קבועים דוכנים קטנים, של קצבים, מוכרי סדקית ובעלי-מלאכה מסורתיים. במעגל השני תגרנים שהיקף סחורתם כגודלו של צל, מחלקים ביניהם את הצל שבינות לעמודים. במעגל השלישי שורות שורות של סוחרים וגילדות של בעלי-מלאכה.
תלוליות של תבלינים שצבעם אדום של פלפלת, זהוב של זעפראן, צהוב של כורכום, שחור של פלפל וירוק של זעתר, בנויות כמין פירמידות או גבשושיות מבשמות וצובעות חללו של שוק.
דומה שהססגוני מכולם הוא שוק הבהמות. הרריים חרושי קמטים עטויים ג'לאבה שחורה ומפוספסת, נוהגים צאן, ראשי בקר, עגלים, טלאים וגדיים. שוק של אדם ובהמה. הם עקודים זה לצד זה – ראש אל זנב, מכונסים תחת עינו הפקוחה של אדם.
כמה עמל השקיע בבני טיפוחו, טלאים וגדיים נשא על כתפיים, היום הם בבחינת בשר, סחורה עוברת לסוחר. תקיעת כף ושטרות עוברים מיד ליד מאחורי גב – ומעל לראשיהם. הם באים לכאן אדם ובהמה ויוצאים מכאן אדם ושטרי כסף. כי מותר האדם מן הבהמה אין.
נסים קריספיל
בשוק התבלינים של מכנאס. צילום נסים קריספיל
