רוח רעה, כמין שדה, אומרים שהייתה לובשת ופושטת צורה. פעם כדמות אשה, פעם כדמות פירדה ופעם מתעתעת כרוח.
סובבת הייתה בבית-הקברות של מראכש כשהיא דרה בארובות הקברים, בכוכים שהעלו בהם נרות, בחורים ובסדקים. ביותר נתחבבה עליה חלקת הקברים שעמדה סמוך לציון קברו של ר' שלמה בן שאפט שבצוק העיתים נתפקעו לבנים שלה ובאו חיות השדה, קדחו ונברו בהם ונטלו עצמות של מתים. ובא הגשם ושיקע יסודותיהם. חביבים היו עליה לילות של "בין המצרים" שבין י"ז בתמוז ל-ט' באב, שבהן הובקעה ירושלים ונחרב המקדש, ויהודי המלאח שרויים בהם בצער.
יפים היו בעיניה גם ימי תשובה של חודש אלול שאנשים משכימים בהם לבתי-כנסיות כדי לבקש סליחה ומחילה ומהלכים בהם בסמטאות המלאח האפלוליות.
בשעת כושר הייתה גחה מבית-הקברות ואורבת לקורבנה. אומרים שהייתה חוסמת את דרכו בדמות נפקנית רחמנא לצלן. חולצת שדיה, מעכסת, מעכזת וגונבת את לבו בשפת חלקות, רותמת אותו ברתמת עגביה, מוליכה אותו אל חלקת הקברים המפוקעת וקוברת אותו בעודו חי.
וכל אותם ימים שהייתה גחה משערי בית-הקברות קשים היו לישראל. שכבר הדירו רבים רגליהם מבתי-כנסיות ומבתי-מדרשות ומכל דבר שיש עמו ישיבת לילה. והלא נאמר, שעת צרה היא לישראל וממנה יוושע!
בחודש אלול שנת "ה' עוז לעמו יתן" פגעו בה ר' מרדכי הצרפתי ורבי מנחם הצרפתי, שהיו מהלכים בדרך והיא מהלכת לפניהם מעכסת ומעכזת וקראו עליה שיר של פגעים ומתה. עמדו וקברו אותה ב-דירב בלטנה (סמטת בלטנה). שצדיקי עולם היו דרים בה, בני בניהם של "מלאכי השרת"
נסים קריספיל
ללא מלים. בבית הקברות העתיק של מוגאדור. צילום: נסים קריספיל
