מרוקו הינה ארץ יפהפייה, המשתרעת על שטח של יותר מ- 700,000 קמ"ר והיא שילוב של ניגודים בכל התחומים והמובנים. מנופים ים-תיכוניים טיפוסיים ועד נופי מדבר, חולות נודדים ונאות דקלים וכלה בהרים שכיפותיהם עטורות שלג עד

עם עלייתם של יהודי מרוקו לארץ הם העלו אתם את המטבח המרוקאי המסורתי. דומה שבדינאמיקת טשטוש הזהויות שהייתה רווחת בשנות החמישים והשישים בארץ. ניסו גם לטשטש את זהותה של העדה. בעלי מלאכה מסורתיים שיכולים היו לתרום להעצמת האומנויות הזעירות בארץ, יצאו לעבוד בקרן הקיימת או במשקי ההתיישבות העובדת. מי שניצח את מטשטשי הזהות היה המטבח היהודי-מרוקאי שחינו וניחוחותיו לא סרו עד עצם היום הזה.

מיקומה הגיאוגרפי של מרוקו בין הים־התיכון לאוקיינוס האטלנטי ולמדבר סהרה, עשה אותה לבית־גידול של צמחים יוצאי דופן ובהם צמחים טרופיים מיוחדים במינם. הבולט שבהם הוא עץ הארגאן, שלדעת בוטנאים רבים הינו שריד של צמחייה תת־טרופית שכיסתה את אירופה וחלקים מצפון אפריקה עד לפני 25 מיליון שנים.

לפני היות ריצאני בירת חבל התאפילאלת שבמרוקו , נתקיימה בה העיר האגדית סיג'למאסה. העיר נוסדה ב- 707 לספירה והתפרסמה בקשרי המסחר שלה עם הסהרה. כאן היה מרכז סחר החליפין היבשתי בין הארץ המיושבת בצפון לבין היישובים שעל גדות הניגר באפריקה המרכזית. באותה עת חיו בה יהודים רבים שניהלו את דרכי המסחר. לסיג'למאסה היו מזדמנים סוחרים מבגדאד, כופה ובצרה כדי להחליף את סחורותיהם שהביאו מהמזרח ושעיקרן היה תבלינים , בזהב הסודני.

מי שמגיע למראכש שבמרוקו חש כאילו הוא בעולם אחר - עולם של סמטאות צרות, משביעי נחשים, מלונות פאר וגנים אנדלוסיים מוצלים ויפהפיים. שווקים הם סם החיים המניע את מרוקו המאובקת. מראכש האדומה הפכה להיות השוק המרכזי של צפון אפריקה. אליה התנקזו וממנה יצאו שיירות המסחר שהובילו סחורות בנתיבי הסהרה ובמשעולי האטלס הרחק לליבה של אפריקה השחורה, אל האוקיינוס האטלנטי ואל דרכי הבשמים.
 

סקירה חטופה של העידנים הגיאולוגיים והשינויים שחלו בהם על פני כדור הארץ, תאיר את התמורות שחלו בדרך עיצובה הגיאולוגי של מרוקו:
 

נופי בראשית, חיטובי גרניט אדום, צחיחות משוועת אל מול נאות מדבר ואפיקים מוריקים, במה לשבטים עזי רוח שנלחמו זה בזה על מקורות מים ומחייה, בצורת ממושכת וקשה שכילתה אדם ובהמה, שלטונה הבלעדי של האישה וקהילה יהודית שנשתמדה בצוקי העיתים הפכו את מול-האטלס לחבל ארץ היפה והמרתק ביותר במרוקו.
 

לאורך קו החוף המסעיר של סהרה המערבית - שטח מריבה שנוי במחלוקת בדרום מרוקו - נפגשים המדבר הגדול בעולם והים. נסים קריספיל יצא למסע ופגש את הסהראוויין, תושבי סהרה המערבית המקוריים, את הפליטים המרוקאים, את היהודי האחרון בסהרה ואת רוחו של "הנסיך הקטן", שכנראה נולד במוחו של סנט־אכזופרי בדיוק כאן
 

יבשת אפריקה ידועה מאז ומתמיד בעושר ובמגוון הססגוני של בעלי־החיים החיים בה. חדירתם של האירופים לאפריקה פגעה, כידוע, באוכלוסיית בעלי החיים. זו הלכה והתמעטה ומינים רבים כמעט נכחדו כליל. כך קרה גם במרוקו, שעולם החי שלה היה רב־גוני בתכלית עד שהשיגה אותו יד האדם

 בלדה שכתב  דוד ויסוקר  במהלך טיול  במרוקו עם נסים קריספיל. פסח תשס"ז. הבלדה נכתבה בהשראת חנות התבלינים של פילאלי במראכש וברושם העמוק שהותירו עליו המוכרות המיומנות

היא נחרתה בזיכרוננו בעתיים של גלי העלייה ממרוקו ששטפו את מדינתנו הצעירה . אלה שחיו בה נפנפו בייחוס "אני מקזה" . ואלה שחיו בהרים בקרב האוכלוסייה הברברית ועברו בה לראשונה בדרכם לארץ , גם הם נפנפו בה . עיר שעלתה מן האטלנטי הזועף כמושבת דייגים שלווה , שבתיה לבנים ובהם קרועים חלונות ופתחים תכולים . הבקע האטלנטי השקוע רוב העת בתרדמה עמוקה