עמודיו של אלבום הכרומו המרהיב הזה לא ממוספרים, אבל מי שנוטל אותו ליד יתרשם כי מדובר בכרך כבד ועבה שאיכות הנייר שלו משובחת ובו שלל מדהים של תצלומים ססגוניים וגם לא מעט טקסטים ליריים. הכל על מרוקו, מעיניו של מתבונן מעורב. נסים קריספיל נולד שם, אחר כך עלו קריספיל הילד ומשפחתו ארצה: "לבותיהם של הורי נתקשחו בעמל יומם ואלמלא כינים ששרצו על ראשי - לא הייתי זוכה לעולם למגע של רוך ולליטוף של חיבה" הוא כותב, עדיין בהקדמה, ותאר את טקס פליית הכינים, שבשם האיזון הקדוש כדאי לומר, כי לא היה להם דבר וחצי דבר עם מוצאו של הכותב. הם היו פשוט חלק מכור היתוך שוויוני על ראשיהם של ילדי כל העולם שעלו לארץ המובטחת. מרוקו של קריספיל היא מקום שקפא בזמן, אי שם בראשית המאה העשרים. אף לא באחת התמונות אפשר למצוא רמז למכונית, לטלפון, לאנטנה של טלוויזיה. מרוקו היא מקום מרתק, תוסס ומעניין בעיקר בגלל השילוב הנדיר של מזרח ומערב, השילוב הזה נעדר לחלוטין מן התצלומים של קריספיל. גם בטקסטים הוא בחר, לגמריה במודע, לשמור על טון אלגי- אגדי במין עברית מיופייפת של פעם. מי שאוהב אותו ישמח למצוא בספר טקסטים על כישופים ועל שווקים ועל תבלינים ועל זקנים טכניקולוריים ואותנטיים לא פחות מהתמונות.